אל-אנדלוס – הבדלי גרסאות

אל-חכם (الحكم, [[796]]-[[822]]), בנו של הישאם, התמודד לראשונה מול התקוממויות של הנוצרים שהתאסלמו (מוּוַלַדוּן ב[[ערבית]], או Muladíes ב[[ספרדית]]). אלה מחו על כך שהשלטון התרכז רק בידי הערבים מבית אומיה. מרידות אלה, בערים [[סרגוסה]], [[טולדו]] ו[[מרידה (ספרד)|מרידה]], דוכאו בסיוע צבא שכירי חרב שהורכב מברברים ומעבדים אירופאים, וכך התאפשר לעבד א-רחמן השני ([[822]]-[[852]]), בנו של אל-חכם ויורשו, לפתח את המנהל הציבורי, את הכלכלה ואת האמנות באמירות, ולהקים ערים אחדות, ביניהן [[מורסיה (עיר)|מורסיה]] ו[[מדריד]]. הוא עסק גם בדיכוי מרידות ובמלחמות ב[[נורמנים]] וב[[אסטוריאס]].

בזמן שלטונו של בנו מוחמד הראשון ([[852]]-[[886]]) התגברו הנטיות הבדלניות בגבולות אל-אנדלוס: טולדו, סרגוסה ו[[אקסטרמדורה]] הכריזו על עצמן כישויות עצמאיות. בשנת [[879]] התחיל המרד הגדול של המוולדון של אל-אנדלוס, בהנהגתו של עומר אבן חפסון. המרד נמשך בתקופת בנו אלמוּנד'יר (المنذر, [[886]]-[[888]]) ולאחר מכן גם בתקופת עבד אללה ([[888]]-[[912]]). המוולדון השתלטו על חלקים גדולים מאנדלוסיה, ובשיא המרד האמיר שלט רק בסביבה קטנה של קורדובה.