בית אומיה – הבדלי גרסאות

בתחילה היה מעאויה נציב ב[[סוריה]] תחת ה[[ח'ליף]] השלישי, [[עות'מאן]]. לאחר שנרצח עות'מאן בידי אנשים אשר היו מזוהים עם [[עלי אבן אבו טאלב]] (מייצג בית האשם), הוא הוחלף בידי עלי. האומיים התנגדו לעלייתו של עלי ההאשמי לשלטון, שעלול היה להוריד אותם מכוחם (כמו שעשה הנביא). מעאויה מרד בעלי, מאבק זה לא היה דתי, כבעבר, מאחר ששבט אומיה היה כבר שבט מוסלמי, על כן עלי לא יכלהיה יכול לנצל את האידאולוגיה הדתית אשר עזרה בזמנו לנביא מוחמד. כוחם הכלכלי (אוצר המדינה המוסלמית היה מוחזק בתקופה הזאת על ידי בית אומיה), נוצל על מנת לגייס חיילים והשפעתם הקודמת סייעה לאומיים לצרף למחנם שבטים רבים (מאוחר יותר, רובם ככולם יהיו [[סונים]]). בכך הצליח מעאויה לבסס שלטונו ולהקים את המדינה האומיית. שבט האשם ושבטים ערבים אחרים בעיקר ב[[עיראק]] (האזור המתחרה לסוריה, מרכז שלטונם של האומיים) התלכדו סביב צאצאי עלי וניסו להחזיר את השפעת שבט האשם לשלטון תוך ניצול דמותו הדתית של הנביא ודמותו של עלי במלחמתם נגד שבט אומיה. השלטון האומיי הפעיל את מדיניות ההתנקשויות בדמויות הבכירות של מנהיגי שבט האשם (שמאוחר יותר משם יבואו האמאמים השיעים). ב-[[657]] התעמתו שני הצדדים ב[[קרב צפין]]; הפנייה לבוררות עוררה על עלי את חמת חלק מחייליו, אשר טענו כי ההכרעה יכולה להינתן רק על ידי האל עצמו, והם פרשו והקימו את הכת הראשונה בתולדות האסלאם - ה[[ח'וארג']]. אנשי עלי ובית אומייה התעמתו פעם נוספת ב-[[658]] ולמרותואף על פי שידו של עלי הייתה על העליונה, גם קרב זה לא הכריע סופית מי יהיה הח'ליף המוסכם על כל המוסלמים. אולם עם רציחתו של עלי בשנת [[661]] בידי חבר בכת הח'וארג', מעאויה הכריז על עצמו כעל ח'ליף האימפריה המוסלמית כולה. עלייתו לשלטון של מעאויה מסמנת את סיום שלטון ארבעת "הח'ליפים הצדיקים" שמרכז שלטונם היו הערים הקדושות מכה ו[[אל-מדינה|מדינה]], ומעבר מרכז האומה המוסלמית לסהר הפורה.

* [[עומר השני|עומר אבן עבד אל עזיז]] בן עבּד אל-עזיז, [[717]]-[[720]], מונה בידי סולימאן לתפקיד למרותאף על פי שלא היה בנו, בשל כישוריו והשכלתו. למרותעל אף שלטונו הקצר נחשב במסורת האיסלמית לאחד מטובי הח'ליפים, שני רק לארבעת הח'ליפים הראשונים (שלא היו מבית אומיה).