ג'ון קולטריין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: תאור\1, מוזיק |
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) clean up, replaced: ISBN 0-879-30891-5 ← {{ISBN|0-879-30891-5}} (12) באמצעות AWB |
||
שורה 38:
ביוני של אותה שנה, קולטריין הצטרף לרביעיית [[ת'לוניוס מונק]] שהופיעה במועדון ה- Five Spot בניו-יורק והסולואים שלו התארכו. מהופעות אלה כמעט ולא נותרו הקלטות סבירות אלא מספר [[בוטלג]]ים שחברת [[בלו נוט (חברת תקליטים)|בלו נוט]] הצליחה להפיק מהם תקליטים באיכות סאונד סבירה סביב [[2006]]. בספטמבר של אותה השנה הקליט קולטריין את אלבומו היחיד בחברת "בלו נוט" - ''Blue Train'', שיצא לאור בדצמבר. באלבום משתתפים [[לי מורגן]] ב[[חצוצרה]], קרטיס פולר ב[[טרומבון]], פול צ'יימברס בבס, קני דרו בפסנתר ופילי ג'ו ג'ונס בתופים' קולטריין עצמו מנגן בתקליט זה בסקסופון טנור. כל הקטעים בתקליט, למעט אחד, הם פרי עטו של קולטריין. התקליט מסווג כאחת מ"אבני הפינה" של סגנון ה[[הארד בופ]]. הקטע ''Lazy Bird'' מדגים לראשונה את הפיתוח הייחודי של קולטריין באלתור שנודע כ[[קולטריין צ'יינג'ס]].
באותו החודש (ספטמבר 1957), הצטרף שוב קולטריין למיילס דייוויס, שצירף אליו גם את [[קנונבול אדרלי]] בסקסופון אלט, בעמדת המתופף הציב את ג'ימי קוב ובפסנתר את [[ביל אוונס]]. הוא הקליט עם השישייה את האלבום החשוב ''Kind of Blue'', שכל הקטעים בו עובדו על ידי ביל אוונס ושנחשב לאחד ממגדירי סגנון ה[[ג'אז מודאלי|ג'אז המודאלי]]. המלודיות הפשוטות יחסית שרובן הולחנו על ידי מיילס דיוויס קיבלו גוון ייחודי בזכות האלתורים של קולטריין, הנחשבים בעיני רבים לגאוניים.{{הערה|1=* ראו למשל Poe, Randy (2006). Skydog: the Duane Allman story. San Francisco: Backbeat Books. {{ISBN
===Giant steps===
שורה 46:
===בין אוונגרד לפופולריות===
ב-1960 הקים ה[[מפיק מוזיקלי|מפיק]] קרייד טיילור את חברת התקליטים Impulse, אחד האמנים הראשונים שהוחתמו בחברה היה קולטריין, שהפך את החברה לבסיס חבורתו היצירתית והחברה נקראה גם "הבית של 'טריין".{{הערה|1=Ashley Kahn (2006) The House That Trane Built: The Story of Impulse Records, W.W. Norton, {{ISBN
מאזיני ג'אז ומבקרים נחלקו בדעתם על המוזיקה של קולטריין. המוזיקה שלו ושל דולפי הוגדרה על ידי מבקר "דאון ביט" ג'ון טינן ב-[[23 בנובמבר]] [[1961]] כ"נוראה" וכ"אנטי-ג'אז". במאמר התגובה{{הערה|1=ראו [http://www.downbeat.com/default.asp?sect=stories&subsect=story_detail&sid=212 John Coltrane and Eric Dolphy Answer The Jazz Critics]}} נאמר שעד שהמבקרים והקהל הפנימו שינוי שעשה קולטריין, הוא כבר התקדם צעד אחד נוסף במסעו ושוב נותר בלתי מובן. [[לאונרד פד'ר]] השתמש במונח "אנטי-ג'אז" (למעשה אנטי-[[סווינג]]) על מנת לתאר את הזרם המוזיקלי אליו השתייך גם [[אורנט קולמן]] ושנודע כיום כ"ג'אז חופשי" או "אוונגארד".
שורה 58:
==מותו==
קולטריין נפטר ב-27 ביולי 1967 מ[[סרטן הכבד]] שנבע ככל הנראה מהסתבכות של [[צהבת]] יחד עם השלכות ההתמכרות להרואין.{{הערה|1=Porter, Lewis (2000-01-28). John Coltrane: His Life and Music. Ann Arbor, Michigan: University of Michigan Press. pp. 292. {{ISBN
==חייו האישיים==
שורה 75:
* סטאדס טרקל, " ג'ון קולטריין, המשך החיפוש", בספרו '''ענקי הג'אז''', [[הוצאת בבל]], 2006.
<div style="direction: ltr;">
* Kahn, Ashley (2003). A Love Supreme: The Story of John Coltrane's Signature Album. Elvin Jones. Penguin Books. {{ISBN
* Lavezzoli, Peter (2006). The Dawn of Indian Music in the West. Continuum International Publishing Group. {{ISBN
* Nisenson, Eric (1995). Ascension: John Coltrane and His Quest. Da Capo Press. {{ISBN
* Porter, Lewis (1999). John Coltrane: His Life and Music. University of Michigan Press. {{ISBN
* Ratliff, Ben (2007). Coltrane: The Story of a Sound. New York: Farrar, Straus & Giroux. {{ISBN
* Simpkins, Cuthbert (1989). Coltrane: A Biography. New York: Herndon House Publishers. {{ISBN
* Thomas, J.C. (1975). Chasin' the Trane. New York: Da Capo. {{ISBN
* Woideck, Carl (1998). The John Coltrane Companion. New York: Schirmer Books. {{ISBN
</div>.
|