פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 72 בתים ,  לפני 3 שנים
clean up, replaced: ISBN 978-1-4120-4952-8 ← {{ISBN|978-1-4120-4952-8}} (18) באמצעות AWB
רודזיה הדרומית מהווה מקרה ייחודי בדבר ימיהם של [[האימפריה הבריטית]] ו[[חבר העמים הבריטי]]. בניגוד לרוב [[מושבות]]יה של בריטניה, ובדומה ל[[אוסטרליה]] או ל[[איחוד דרום אפריקה|דרום אפריקה]], ידעה רודזיה הדרומית בשנות קיומה ובטרם הקמתה התיישבות לבנה ניכרת. למרות זאת, בניגוד למשל לדרום אפריקה, היא מעולם לא הוגדרה כ[[דומיניון]]. על אף זאת, הלכה למעשה נהנו תושביה הלבנים ממידה רבה של סמכויות [[ריבונות|ריבוניות]].
[[קובץ:Salisbury in 1930.jpg|300px|ימין|ממוזער|סולסברי, בירת רודזיה בשנות ה-30]]
עד לשנת [[1923]], [[רודזיה תחת שלטון חברת דרום אפריקה הבריטית|נשלטה רודזיה]] על ידי [[חברת דרום אפריקה הבריטית]]. תחת כשלושים שנות שלטון החברה, ידעה הארץ פיתוח קולוניאלי והתיישבות לבנה ניכרת. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], שאפה ממשלת בריטניה לסיים את שלטון החברה על רודזיה. לפיכך, הציעה הממשלה לתושביה הלבנים של רודזיה הדרומית בשנת [[1922]] להצטרף ל[[איחוד דרום אפריקה]] כפרובינציה. עם זאת, הם דחו את ההצעה ב[[משאל עם]] שערכו ברוב של כ-60%, והעדיפו הקמת ישות מדינית עצמאית על פני מיזוג מדיני עם דרום אפריקה.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)|Wood, J R T (June 2005). ''So Far and No Further! Rhodesia's Bid For Independence During the Retreat From Empire 1959–1965''. Victoria, British Columbia: Trafford Publishing. {{ISBN |978-1-4120-4952-8}}.}} לפיכך, ב-[[12 בספטמבר]] [[1923]] הקימה הממשלה בלונדון את מושבת [[רודזיה הדרומית]], ובכך זכו לראשונה הלבנים תושבי רודזיה בממשל עצמי ממשי. תחת המושבה, קיימו הלבנים בה מערכת תוססת של [[דמוקרטיה]] לרבות מערכות [[בחירות]], והקימו צבא מוקמי אשר יהפוך לימים ל[[כוחות הביטחון של רודזיה|צבאם הלאומי]].{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)|Berlyn, Phillippa (April 1978). ''The Quiet Man: A Biography of the Hon. Ian Douglas Smith''. Salisbury: M O Collins. OCLC 4282978. also includes (on pp. 240–256) Rowland, J Reid. "Constitutional History of Rhodesia: An outline".}} הם התגוררו בעשרות יישובים אשר כללו לצד משקים חלקיים גם כמה ערים ועיירות.
 
להלכה, ובהתאם לחוקת 1923, היו רשויות השלטון במושבה פתוחים לכלל האוכלוסייה, לרבות תושביה השחורים. עם זאת, קריטריונים של [[שכר]], [[השכלה]] ו[[רכוש]] עצמי, הביאו לכך שהרוב המכריע של בעלי זכות הבחירה וחברי הפרלמנט היו לבנים, למרות משקלם הנמוך באוכלוסייה הכללית.{{הערה|שם=Gowlland-Debbas, Vera (1990)|Gowlland-Debbas, Vera (1990). ''Collective Responses to Illegal Acts in International Law: United Nations action in the question of Southern Rhodesia'' (First ed.). Leiden and New York: Martinus Nijhoff Publishers. {{ISBN |0-7923-0811-5}}.}} ככלל, השלטון הלבן לא ייחס משקל רב לאינטרסים ולצרכים של האוכלוסייה השחורה, והפלה לטובה ולעתים אף באופן חוקי את האוכלוסייה הלבנה. כך למשל בחוק הקרקעות של שנת [[1930]] (Land Apportionment Act), יועדו מחצית מקרקעות הארץ לבעלות פרטית ללבנים בלבד, תוך חלוקת שאר השטח לכזה הנמצא בבעלות לאומית, שבטית ושחורה פרטית.{{הערה|שם=Weinrich, A K H (1973)|Weinrich, A K H (1973). ''Black and White Elites in Rural Rhodesia''. Manchester: Manchester University Press. {{ISBN |978-0-7190-0533-6}}.}} בעוד מערכות החינוך של המדינה הקנו ללבנים מיומנויות אשר אפשרו להם להשתלב בעבודות מנהל, תעשייה, אקדמיה ומדע, השחורים סבלו מהפליה בתחום זה אשר הקשתה עליהם להיקלט במשרות מכובדות. כאשר השחורים בדרך כלל מופנים ל[[צווארון כחול|עבודות כפיים]], הקימו הלבנים ברודזיה הדרומית [[כלכלת שוק]] מאוזנת יחסית, המתגאה בענף [[חקלאות]] משגשג ובתעשיות ברזל ופלדה מודרניות.{{הערה|Duignan, Peter; Jackson, Robert H, eds. (May 1986). ''Politics & government in African states, 1960–1985''. London, Sydney & Dover, New Hampshire: Croom Helm. {{ISBN |978-0-8179-8482-3}}.}} תחת חינוך, בריאות ורווחה בסטנדרטים אירופאים לאוכלוסייה הלבנה, סבלה האוכלוסייה השחורה בדרך כלל תחת תנאי מחיה לפי אמות מידה אפריקניות.{{הערה|Gastil, Raymond, ed. (1980). ''Freedom in the World: Political Rights and Civil Liberties, 1980''. New York: Freedom House. {{ISBN |978-0-87855-852-0}}.}}
 
זמן קצר לאחר [[המערכה בפולין|פלישת גרמניה לפולין]] עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] בספטמבר [[1939]], הצטרפה רודזיה הדרומית למלחמה לצדה של בריטניה בדומה לשאר מושבותיה של [[האימפריה הבריטית]]. 26,121 לוחמים רודזים, הן לבנים והן שחורים, לחמו ברבות מזירות הלחימה, לרבות [[זירת הים התיכון במלחמת העולם השנייה|הים התיכון]], [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה|צרפת]], [[המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה|מזרח אפריקה]], ו[[המערכה על בורמה|בורמה]]. בקרבות אלו נהרגו קרוב לאלף לוחמים מרודזיה הדרומית.{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}}{{הערה|שם=Smith, Ian (June 1997)|Smith, Ian (June 1997). ''The Great Betrayal: The Memoirs of Ian Douglas Smith''. London: John Blake Publishing. {{ISBN |1-85782-176-9}}.}} רודזיה הדרומית התגאתה בהיותה תורמת כוח האדם הגדולה ביותר למלחמה ביחס לגדול אוכלוסייתה בקרב מושבת האימפריה הבריטית. למעשה, תרמה רודזיה הדרומית כוחות צבא למלחמה עוד יותר מבריטניה עצמה בהתחשב בגודל אוכלוסייתה.{{הערה|שם=Moorcraft, Paul (1990)|Moorcraft, Paul (1990). [http://www.historytoday.com/paul-moorcraft/rhodesias-war-independence "Rhodesia's War of Independence"]. ''History Today'' (London: History Today Ltd) 40 (9). ISSN 0018-2753.}}
[[קובץ:Federation rhodesia nyasaland.png|230px|ממוזער|גבולות הפדרציה של רודזיה וניאסלנד]]
המלחמה הפכה את כוחותיה הצבאיים של רודזיה הדרומית לצבא לכל דבר, אשר זכה לראשונה לפעילות מבצעית ממשית. במהלך המלחמה רכשו כוחות אלו ציוד חדש, והתנסו בצורות קרב מגוונות.{{הערה|Meredith, Charles (July 1973). "The Rhodesian Air Training Group 1940–1945". ''Rhodesiana'' (Salisbury: The Rhodesiana Society) (28): 16–29.}} לאחר המלחמה זכתה רודזיה הדרומית ל[[צמיחה כלכלית]] גבוהה במיוחד, אשר לוותה ב[[תיעוש]] גובר אשר החל כבר בעיצומה של המלחמה.{{הערה|Phimister, I R (1991). ''"Secondary Industrialisation in Southern Africa: The 1948 Customs Agreement between Southern Rhodesia and South Africa"''. Journal of Southern African Studies (London: Routledge) 17 (3): 430–442. doi:10.1080/03057079108708286.}} הצמיחה הכלכלית הגבוהה לוותה בגל של עשרות אלפי מתיישבים חדשים ממוצא בריטי אשר התיישבו ברודזיה הדרומית בשנים שלאחר המלחמה.{{הערה|שם=Weinrich, A K H (1973)}} רודזיה סיימה את המלחמה כאשר כלכלתה חזקה ועצמאית יותר, האוכלוסייה הלבנה בה גדולה יותר, וכוחותיה הצבאיים בעלי כישרון קרבי רב יותר. בנוסף, התושבים נהנו מגאווה לאומית ניכרת על תרומתם לניצחון בריטניה במלחמה, ומנקודת מבטם הם ציפו לכך שבשנים שאחרי המלחמה בריטניה תחזיר להם כגמולם.
החל משנת [[1933]], ולכל אורך תקופת [[מלחמת העולם השנייה]], שלט ברודזיה הדרומית ראש הממשלה [[גודפרי הגינס]] מהמפלגה המאוחדת הפדרלית. להגינס ולמפלגתו עמד חזון מדיני בדבר הקמתה של [[פדרציה]] בריטית במרחבים של [[רודזיה (חבל ארץ)|חבל רודזיה]] ואלו שסביבו. הגינס, כמו גם אנשי ממשל בריטים בלונדון אשר תמכו ביוזמה, קיווה כי יהיה זה חיקוי מוצלח ליצירתה של [[איחוד אוסטרליה|הפדרציה של אוסטרליה]] כמאה שנה קודם לכן. בנוסף, הם ראו בכך מענה הולם לעלייתה של [[המפלגה הלאומית (דרום אפריקה)|המפלגה הלאומית]] ה[[אפריקאנרים|אפריקאנרית]] הבדלנית ב[[איחוד דרום אפריקה|דרום אפריקה]] בשנת [[1948]]. עלייתה לשלטון של מפלגה זו העמידה בספק את מעמדה של בריטניה בהשפעתה על הנעשה בדרום אפריקה - הטריטוריה הבריטית החשובה באפריקה. לפיכך, היו בבריטניה וברודזיה מי שרצו להקים משקל נגד מדיני אשר יאזן את עוצמתה של דרום אפריקה במרחבי דרום היבשת.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} צעדים אלו היוו את מה שעתיד היה לבשר את הקמתה של [[הפדרציה של רודזיה וניאסלנד]], [[מדינת חסות]] של האימפריה הבריטית אשר היוותה איחוד מדיני של [[רודזיה הדרומית]], [[רודזיה הצפונית]] ([[זמביה]] של ימינו) ו[[ניאסלנד]] ([[מלאווי]] של ימינו). בירת רודזיה הדרומית, [[הארארה|סולסברי]], שימשה גם כבירת הפדרציה, באופן אשר סימל את היותה של רודזיה הדרומית הטריטוריה המובילה של המדינה הפדרלית החדשה. עם הקמת הפדרציה בשנת [[1953]], נערכו בה בחירות כלליות לראשות הממשלה, בחירות בהן השתתפו באופן כמעט בלעדי רק הלבנים. בבחירות ניצח ראש ממשלת רודזיה הדרומית גודפרי הגינס, אשר החל מאותה עת שלט למעשה על הפדרציה כולה. ברודזיה הדרומית עצמה, גרפילד טוד איש מפלגתו של הגינס החליף אותו במשרת ראש הממשלה.{{הערה|שם=Smith, Ian (June 1997)}}
 
בשנת [[1956]], ביקש הגינס מממשלת בריטניה להכיר בפדרציה כ[[דומיניון]], אך בקשתו נדחתה. באותה השנה גם סיים הגינס את תפקידו, ותחתיו מונה לתפקיד ראש ממשלת הפדרציה רוי וולנסקי בעל השורשים היהודיים וה[[אפריקאנרים|אפריקאנריים]]. וולנסקי, אשר כהגינס כיהן אף הוא מטעם המפלגה המאוחדת הפדרלית, נבחר לתפקיד בשתי מערכות בחירות שונות ([[1958]] ו-[[1962]]), וכיהן בסך הכל כשבע שנים, עד לפירוק הפדרציה בשנת [[1963]], כעשר שנים לאחר הקמתה. פירוק זה אירע בין השאר עקב תחושות המרמור שחשו השחורים בפדרציה, אשר היוו את הרוב המוחלט של תושבי ניאסלנד ורודזיה הצפונית, משלטון הלבנים הרודזים הדרומיים עליהם. בנוסף, על רקע האצת תהליכי [[דה-קולוניזציה של אפריקה|דה-קולוניזציה באפריקה]] בראשית המעבר ל[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], החליטה ממשלת בריטניה שזוהי העת לפירוק מושבותיה ולא לאיחודן.{{הערה|Blake, Robert (1977). ''A History of Rhodesia'' (First ed.). London: Eyre Methuen. {{ISBN |978-0-413-28350-4}}.}}{{הערה|Welensky, Roy (1964). ''Welensky's 4000 Days''. London: Collins. OCLC 460725368.}} שנות הפדרציה, הביאו את רודזיה הדרומית לידי מעמד בכיר באימפריה, כאשר תושביה הלבנים נהנים מגבולות רחבי ידיים ומהצורך לנהל בעצמם שטחים נרחבים אלו. במקביל, שנים אלו היו שנות ההתעוררות הלאומיות השחורה ברודזיה הדרומית. תנועה זאת צמחה בעיקר מקרב חוגי ה[[אליטה]] העירונית השחורה של שלהי [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]].{{הערה|West, Michael O (August 2002). ''The Rise of an African Middle Class: Colonial Zimbabwe, 1898–1965''. Bloomington, Indiana: Indiana University Press. {{ISBN |978-0-253-21524-6}}.}} קבוצה זאת, אשר הטיפה למעמד רב יותר לשחורים בשורות שלטון המושבה, סבלה מדיכוי פוליטי מצד השלטונות הלבנים.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} על רקע מעמדה ההולך וגובר של הלאומיות הלבנה הרודזית, אל מול כוונתה של בריטניה לסיים את שליטתה במושבה ולצד התגברות תביעותיהם של השחורים לקבל את חלק רב יותר בשלטון, משנה לשנה חשו הלבנים מאוימים יותר ויותר.
 
על רקע מה שהסתמן ככישלון פרויקט הפדרציה בניצוחה של המפלגה המאוחדת הפדרלית, ועקב המצע הליברלי והמתקדם ביחס לזכויות השחורים שהציגה המפלגה בבחירות [[1962]] לראשות ממשלת רודזיה הדרומית, ספגה המפלגה מפלה בבחירות.{{הערה|Rowe, David M (2001). ''Manipulating the Market: Understanding Economic Sanctions, Institutional Change, and the Political Unity of White Rhodesia'' (First ed.). Ann Arbor, Michigan: University of Michigan Press. {{ISBN |978-0-472-11187-9}}.}} בבחירות אלו, עם 54.9% מסך קולות הבוחרים, עלתה לשלטון מפלגת [[החזית הרודזית]] בעלת המצע הלאומי והשמרני. את המפלגה הנהיגו הפוליטיקאים יוצאי קרבות [[מלחמת העולם השנייה]] [[וינסטון פילד]] ו[[איאן סמית]]. פילד מונה לראשות הממשלה, וסמית שימש כסגנו.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}
 
==היסטוריה==
{{ערך מורחב|הכרזת העצמאות של רודזיה}}
====משא ומתן עם הבריטים====
לקראת אמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]], כאשר מושבת [[רודזיה הדרומית]] נשלטה על ידי ראש הממשלה [[וינסטון פילד]], החלה הממשלה פועלת באופן מואץ להשגת הכרה בריטית בעצמאותה של רודזיה. עם זאת הניסיונות של פילד להשיג זאת כשלו. לפיכך, ב-[[13 באפריל]] הדיחה מפלגת השלטון את פילד.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} במקומו, סגנו של פילד, [[איאן סמית]], מונה לראשות הממשלה.{{הערה|Caute, David (June 1983). ''Under the Skin: The Death of White Rhodesia'' (First ed.). Evanston, Illinois: Northwestern University Press. {{ISBN |978-0-8101-0658-1}}.}} סמית נתפס כמי שיידע לקדם את עצמאותה של רודזיה בצורה אפקטיבית, תוך נכונות רבה יותר להתעמת עבור כך עם בריטניה.{{הערה|Wessels, Hannes (July 2010). ''P K van der Byl: African Statesman''. Johannesburg: 30° South Publishers. {{ISBN |978-1-920143-49-7}}.}} איאן סמית, חוואי ממרכזה של רודזיה, התגאה בשירותו ב[[חיל האוויר המלכותי]] בעת [[מלחמת העולם השנייה]], אז גם ספג פציעה קשה בעת אחד הקרבות. סמית, אשר מונה לראשות הממשלה כשהוא בן 45 בלבד, נתפס ככריזמתי והוא היה גם למעשה ראש הממשלה יליד הארץ הראשון של רודזיה הדרומית. מהלך ההדחה של פילד המתון יחסית, זכה לביקורת רבה בקרב חוגי מפלגת [[הלייבור]] בבריטניה, ומנהיגה [[הרולד וילסון]], אז יושב ראש האופוזיציה לממשלת דאגלס-יום, כינה את מהלך ההדחה "אכזרי".{{הערה|Wilson, Harold (1974) [1971]. ''The Labour Government, 1964–70: A Personal Record''. Harmondsworth, England: Penguin Books. {{ISBN |978-0-14-021762-9}}.}} כמענה לביקורות אלו טען סמית שהוא דוגל בדרך ביניים המתנגדת הן לשלטון [[לאומנות|לאומני]] שחור והן ל[[אפרטהייד]], והוסיף כי מדיניותו ושאיפתו לעצמאות רודזיה תועיל הן לאוכלוסייתה הלבנה והן לזו השחורה. סמית הצהיר מעל כל במה כי לא תהיה ברודזיה במהלך שנות חייו "ממשלה לאומנית אפריקאית".{{הערה|Hall, Lee (27 May 1966). [https://books.google.co.il/books?id=XVYEAAAAMBAJ&pg=PA22&dq=%22&redir_esc=y&hl=iw#v=onepage&q&f=false "Rhodesia's Face of Defiance"]. ''Life'' (New York: Time, Inc.): 22–30. Retrieved 11 June 2013.}}
[[קובץ:Smith et Wilson.jpg|270px|ממוזער|וילסון (מימין) וסמית באחת מפגישותיהם במהלך שנת 1965]]
בתגובה לעלייתו לשלטון של סמית, ולנוכח מה שנתפס כדעותיו הקיצוניות וכסירובו לתת לשחורים כל חלק בשלטון, הגיבה בריטניה בהגברת הלחץ המדיני על ממשלתו. בחודשים מאי ויוני [[1964]] ספקי נשק אמריקנים ובריטיים הטילו [[אמברגו]] לא פורמלי על מכירת נשק ל[[כוחות הביטחון של רודזיה]]. בעוד באותו החודש, הודיע ראש הממשלה הבריטי דאגלס-יום לסמית כי רודזיה הדרומית לא תוזמן להשתתף בכנס ראשי ממשלות [[חבר העמים הבריטי]] אשר תוכנן להיערך מספר שבועות לאחר מכן ב[[לונדון]]. צעד זה נתפס ברודזיה ככזה שנועד להעליב את סמית באופן אישי.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} בספטמבר [[1964]], בניסיון לפתור את המשבר ולהרגיע את הרוחות, הזמין דאגלס-יום את סמית ללונדון, שם דנו השניים. דאגלס-יום קבע שבריטניה תסכים להעניק לרודזיה הדרומית עצמאות, אך התנה זאת בכך שהעצמאות תהיה "מקובלת על העם במדינה בכללותו" (acceptable to the people of the country as a whole), כולל האוכלוסייה השחורה. סמית, משוכנע שהשחורים יתמכו בכך, הסכים. כעבור זמן קצר הוקפא המשא ומתן עקב הבחירות המתקרבות ל[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי]], אשר תוכננו להיערך כחודש לאחר מכן באוקטובר אותה השנה. דאגלס-יום התחייב בפני סמית שהמשא ומתן יחודש מיד לאחר הבחירות, אז תעמוד בפניו יד חופשית יותר להעניק לרודזיה הדרומית עצמאות תוך כשנה.{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} מרוצה חסר סמית לסולסברי. במערכת הבחירות, דאגלס-יום הפסיד לבסוף. בתוך כך, הסיכומים בין סמית לדאגלס-יום ירדו לטמיון עם עלייתה של [[מפלגת הלייבור]] לשלטון.
במערכת הבחירות לפרלמנט הבריטי של אוקטובר [[1964]], ניצחה הלייבור בראשות מנהיגה [[הרולד וילסון]], אשר התמנה מייד לראשות ממשלת הממלכה. כראש ממשלה, העמיד וילסון מול רודזיה קו ליברלי, ביקורתי ואנטי-קולוניאליסטי.{{הערה|שם=Berlyn, Phillippa (April 1978)}} אל מול זאת בחר סמית לשאוף לענות על התנאי שהציב בפניו ראש הממשלה הבריטי הקודם - הוכחת רצונה של האוכלוסייה בעצמאות. לפיכך, כינסה ממשלת רודזיה כבר באותו החודש קבוצה של כמה מאות מנהיגים שבטיים שחורים על מנת לדון עמם בשאלת העצמאות. הכינוס, אשר זכה לביקורת רבה בעולם ובקרב ארגוני ההתנגדות השחורים, הסתיים בכך שחברי הכינוס קיבלו את הצעת הממשלה לעצמאות פה אחד. מספר ימים לאחר מכן, ב-[[5 בנובמבר]], ארגנה הממשלה [[משאל עם]] בעניין שאלת העצמאות. במשאל, אשר יועד לאוכלוסייה הלבנה בלבד, כ-90% מכלל הבוחרים הביעו תמיכה בעצמאות.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}
 
לאחר משאל העם וכינוס ראשי השבטים, הכריז סמית כי דרישתה של בריטניה לכך שהעצמאות תהיה מקובלת על כלל העם, נענתה. מעבר לכך טען, אין סיבה כעת שבריטניה לא תסכים להכיר בעת בעצמאות רודזיה. בתום דבריו קרא לבריטניה לשלוח נציג לסולסברי להידבר עמו. וילסון סרב, ודרש להמשיך את המשא ומתן בלונדון, באופן אישי מול סמית. על רקע חוסר הסכמה על המשך אפיק ההידברות בין הצדדים, המשא ומתן נקלע בחודשים הבאים לקיפאון מתמשך.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} בין החודשים אפריל ומאי הייתה מצויה רודזיה בעיצומה של מערכת בחירות סוערת לפרלמנט, בהן קראה החזית הרודזית בראשות סמית לעצמאות מידית. על רקע זה, מערכת הבחירות גרמה להקצנת הרטוריקה של מנהיגי המיעוט הלבן ברודזיה. לבסוף, זכתה החזית ב-50 מושבים מתוך כלל ה-65, תוך כדי שהיא מבצרת בכך את עוצמתה הפוליטית.{{הערה|שם=Wood, J R T (April 2008)|Wood, J R T (April 2008). ''A Matter of Weeks Rather Than Months: The Impasse Between Harold Wilson and Ian Smith: Sanctions, Aborted Settlements and War 1965–1969''. Victoria, British Columbia: Trafford Publishing. {{ISBN |978-1-4251-4807-2}}.}}{{הערה|שם=Fedorowich, Kent; Thomas, Martin, eds. (2001)|Fedorowich, Kent; Thomas, Martin, eds. (2001). ''International Diplomacy and Colonial Retreat''. London: Frank Cass. {{ISBN |978-0-7146-5063-0}}.}}
 
נחוש להכריז על עצמאותה של רודזיה בכל מקרה, החליט איאן סמית לצאת בתחילת אוקטובר 1965 ללונדון לפגישה שהגדיר כאחרונה עם ההנהגה הבריטית, במטרה לנסות בכל זאת להשיג ממנה הכרה והסכמה לצעדיו. ללא הפתעה מצד גורם כלשהו, הפגישה בין וילסון לסמית לא עלתה יפה, וב-[[12 באוקטובר]] חזר סמית לרודזיה ללא שום התקדמות. מייד ביום המחרת יצאו השניים בהצהרות טלוויזיוניות בזה אחר זה, וקראו האחד לשני לגלות גמישות בעמדותיו. על רקע הידרדרות השיח בין ראשי הממשלה לוויכוח תקשורתי פומבי, היה נראה שאין עוד בנמצא דרך לפתור את המצב המדיני הסבוך. אך במפתיע, ניסה וילסון בצעד נואש בהמשך חודש אוקטובר למצוא פתרון בכל זאת, ונסע בעצמו לסולסברי על מנת להיפגש עם סמית ולחדש את המשא ומתן. סמית ניסה להציע את תמיכת בריטניה בעצמאות בתנאי להקלת הקריטריונים אשר מנעו מהשחורים במידה רבה את השתתפותם במערכת הפוליטית. כל הצעותיו של סמית היו נראים בפני וילסון כלא מספיק נדיבות, וככאלו שלא יקיימו דמוקרטיה אמיתית ברודזיה. וילסון המשיך לייצג בצורה בלתי מתפשרת את הקו הבריטי המקורי אשר קבע כי "אין עצמאות לפני שלטון רוב" (No independence before majority rule), ולכן התנגד להסתפק בהצעות הפשרה של סמית וממשלתו.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}{{הערה|שם=Young, Kenneth (1969)|Young, Kenneth (1969) [1967]. ''Rhodesia and Independence: A Study in British Colonial Policy''. London: J M Dent & Sons. OCLC 955160.}} ב-[[30 באוקטובר]] שב וילסון ללונדון, לא לפני שסיכם ברגע האחרון עם סמית על שליחת ועדת חקירה מלכותית לרודזיה אשר תשאף למצוא פתרון לסוגיה. עם זאת, הוועדה לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר, לאחר שהצדדים התקשו להסכים על תנאי עבודתה.{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}}
====הכרזת העצמאות והשלכותיה====
{{ערך מורחב|הסגר ביירה}}
לאחר שהגיעו ללונדון ידיעות על כוונה מידית של סמית להכריז על עצמאות באופן חד-צדדי, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-[[11 בנובמבר]], נערכה שיחת טלפון בין וילסון לסמית ביוזמת הראשון, אשר ניסה לשכנע את סמית לדחות את ההכרזה ולחדש את המשא ומתן. סמית סרב, וכינס את ממשלתו לפי תוכניתו להצבעה סופית על הכרזת העצמאות. ההצבעה עברה פה אחד, וטקס ההכרזה נקבע לאותו היום.{{הערה|McLaughlin, Peter (1980). ''Ragtime Soldiers: the Rhodesian Experience in the First World War''. Bulawayo: Books of Zimbabwe. {{ISBN |0-86920-232-4}}.}} בשעה 11:00, החל איאן סמית להקריא את הכרזת העצמאות. בסופה, אל מול מחיאות הכפיים של הקהל, חתמו חברי ממשלת רודזיה על הכרזת העצמאות, והצטלמו לתמונה רשמית.{{הערה|שם=White, Matthew C. (1978)|White, Matthew C. (1978). ''Smith of Rhodesia: A Pictorial Biography''. Cape Town: Don Nelson. {{ISBN |978-0909238360}}.}} בעיני ממשלת רודזיה הכרזת העצמאות סיימה את תקופת המושבה, והפכה את המדינה למדינה עצמאית שהיא [[ממלכות חבר העמים הבריטי|ממלכה בחבר העמים הבריטי]], במעמד זהה לזה של [[אוסטרליה]] לדוגמה.{{הערה|שם=Smith, Ian (June 1997)}}{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} מספר שעות לאחר הכרזת העצמאות, הורה ראש ממשלת בריטניה [[הרולד וילסון]] למושל המושבה המפרי גיבס לפטר את ראש ממשלת רודזיה סמית ואת יתר שר הממשלה. גיבס עשה זאת, תוך כדי שהוא מאשים את סמית ואנשיו בבגידה. ממשלת רודזיה הביעה התעלמות מהצעד הפורמלי של גיבס, תוך כדי ציון כי החוקה החדשה של רודזיה לא מקנה למושל המושבה עוד סמכויות שלטוניות בה.{{הערה|Peterson, Robert W, ed. (1971). ''Rhodesian Independence''. Interim History. New York: Facts On File. {{ISBN |978-0-87196-184-6}}.}}
 
ממשלת רודזיה ליוותה את הכרזת העצמאות והחודשים שלאחריה בהכרזה על [[מצב חירום]] לאומי, על מנת לייצב את המדינה. בכלל זה נעצרו כמה מתנגדים פוליטיים, [[צנזורה]] נכפתה על העיתונות ושאר כלי התקשורת, ותקנות קיצוב הוטלו השימוש ב[[בנזין]]. בדרך כלל החדשות על הכרזת העצמאות התקבלו התקבלו על ידי הלבנים באהדה. גם האוכלוסייה השחורה נמנעה תחילה מתגובות חריפות, מלבד כמה דיווחים על רגימה באבנים של מכוניות של אזרחים לבנים בשכונות שחורות בפאתי [[בולוואיו]].{{הערה|שם=Wood, J R T (June 2005)}} למרות שכאמור מבקרים זרים שונים מציינים אתה מה שנתפס בעיניהם כשהשלמה של השחורים ברודזיה עם עצמאות ארצם תחת שלטון המיעוט הלבן, ארגוני ההתנגדות השונים של אוכלוסייה הקפידו לגלות ביקורת חריפה על ממשלת סמית, תוך טענה שהם המייצגים האמתיים של השחורים ברודזיה. כך למשל ג'ייסון מויו, איש ארגון ההתנגדות השחור [[ZAPU]] אשר באותה העת שהה בלונדוון, תיאר את הכרזת העצמאות כאקט של "בגידה ומרד" בבריטניה, קבע כי "חייהם של ארבעה מיליוני אפריקאים בלתי חמושים עומדים כעת סכנה".{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/onthisday/hi/dates/stories/november/11/newsid_2658000/2658445.stm "1965: Rhodesia breaks from UK"]. London: BBC. 11 November 1965. Retrieved 4 July 2013.}}
{| class="wikitable"
|-
! colspan="3" | אוכלוסיית רודזיה הדרומית{{הערה|שם=An Introduction to the History of Central Africa|Wills, A.J. (1967). "Three Territories". ''An Introduction to the History of Central Africa'' (2nd ed.). Durban: Oxford University Press. p. Appendix IV. {{ISBN |0-620-06410-2}}. Retrieved 10 September 2012.}}
|-
| [[1960]] || 3,752,000 ||width="250px"| {{גרף רוחב|51|1||#CCCCFF}}