חובבי ציון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 5.102.221.3 (שיחה) לעריכה האחרונה של 46.116.63.18 |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 10:
*'''[[יהדות רומניה#מהתקנון האורגני של שנת 1837 ועד ימינו|אי מתן אזרחות ליהודי רומניה]]''' – המדינה הרומנית, שהוקמה באיחוד [[נסיכות מולדובה]] ו[[ולאכיה|נסיכות ולאכיה]] ב-[[1859]] תחת ההבטחה לתת אמנציפציה ליהודים, לא עמדה בהבטחתה. בעקבות לחץ של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מהחוגים המשכילים, חזר בו השליט, [[אלכסנדרו יואן קוזה]]. הוא אמנם הבטיח השתלבות מדורגת, אולם הדחתו לטובת נסיך זר ממוצא גרמני ביטלה גם את הבטחה זו, ורומניה בחוקתה קבעה שרק נוצרים יכולים לקבל אזרחות רומנית.{{ש}}אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים אחרים, מחוץ למדינה הרומנית. ב-[[1873]], בקומונה (מועצה אזורית) ניקולשט (Nicoleşti) שב[[גאלאץ (מחוז)|מחוז גאלאץ]] (100 משפחות) ובעיירה [[טקוץ']] (Tecuci), שבאותו מחוז, קמו האגודות הראשונות של חיבת ציון, שמטרתן הייתה התכוננות לעלייה ל[[ארץ ישראל]]. אגודות דומות קמו ב[[איוושט]] (Iveşti), ב[[גאלאץ]], ב[[פיאטרה נאמץ]], ב[[בקאו]] וב[[יאשי]]. אגודה דומה, שקמה ב-1874 ב[[מוינשט]], שלחה ב-[[1875]] את [[דוד שוב]] עם שני מלווים, לחפש דרכים לרכישת אדמות והתיישבות בארץ ישראל.{{הערה|1=Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה) - הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה - עמוד 168 }}
*'''[[הסופות בנגב]]''' – ב-[[1881]] התרחשו בדרום רוסיה [[פרעות]] המכונות "
*'''תגובה להגירת יהודים ל[[ארצות הברית]]''' – החשש מפני התבוללות היהודים שהיגרו לארצות הברית בתוך החברה המקומית, היה בין הגורמים להתעוררות תנועה לאומית, שניסתה להטות את זרם ההגירה לכיוון ארץ ישראל.
שורה 21:
===משה לייב לילינבלום===
{{ערך מורחב|משה לייב לילינבלום}}
משה לייב לילינבלום היה מראשי [[תנועת ההשכלה]] ברוסיה, שפרעות "הסופות בנגב" שינו את גישתו. הוא חדל להאמין בהתבוללות וראה בזרותם של היהודים במדינות השונות את [[הבעיה היהודית]]. הוא האמין
עיקר טענותיו של לילינבלום היו:
שורה 31:
===יהודה לייב פינסקר===
{{ערך מורחב|יהודה לייב פינסקר}}
יהודה לייב פינסקר היה משכיל יהודי רוסי, מתבולל מ[[אודסה]], ששירת כרופא צבאי מתנדב בצבא הרוסי במלחמת קרים וזכה לאות הצטיינות. פרעות "הסופות בנגב" גרמו לשינוי בדרך מחשבתו, והוא פנה לחפש פתרון לאומי לבעיה היהודית. ב-[[1882]] פרסם פינסקר את אחד החיבורים המכוננים בתולדות הציונות, הספר "[[אוטואמנציפציה!]]" במטרה
בספרו תיאר פינסקר את השנאה והאנטישמיות כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שאין להם מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים והאירופאים פיתחו כלפיהם "יודופוביה"- מחלת נפש שאינה ברת ריפוי. את היודופוביה מבטאים באנטישמיות. מכיוון שהאנטישמיות לא תחלוף אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרות זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שיווין וזכויות ([[אמנציפציה]]). פינסקר דגל ברעיון ה[[אוטואמנציפציה]] שפירושו שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמליות.
שורה 62:
#ערכו רשימות של מועמדים לעלייה.
#שלחו אנשים לבדוק את המצב בא"י ולרכוש קרקעות.
הפעילות הייתה בעיקרה פילנתרופית וא-פוליטית, אך הייתה בעיית חוסר ארגון ותיאום בין האגודות. רק התארגנות מרכזית של כל האגודות לארגון גג אחד הייתה יכולה לחזק אותן.
שורה 73 ⟵ 72:
*מטרות הוועידה:
יש ליצור הנהגה מרכזית לכל אגודות "חובבי-ציון", שתנסה להשיג רישיון חוקי לפעילות האגודות במזרח אירופה, ולרכז את כל המאמצים למען מפעל משותף – יישובה המחודש של א"י.
*החלטת מעשיות:
|