חובבי ציון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 5.102.221.3 (שיחה) לעריכה האחרונה של 46.116.63.18
Motyshif (שיחה | תרומות)
הסרת קישורים עודפים
שורה 10:
*'''[[יהדות רומניה#מהתקנון האורגני של שנת 1837 ועד ימינו|אי מתן אזרחות ליהודי רומניה]]''' – המדינה הרומנית, שהוקמה באיחוד [[נסיכות מולדובה]] ו[[ולאכיה|נסיכות ולאכיה]] ב-[[1859]] תחת ההבטחה לתת אמנציפציה ליהודים, לא עמדה בהבטחתה. בעקבות לחץ של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מהחוגים המשכילים, חזר בו השליט, [[אלכסנדרו יואן קוזה]]. הוא אמנם הבטיח השתלבות מדורגת, אולם הדחתו לטובת נסיך זר ממוצא גרמני ביטלה גם את הבטחה זו, ורומניה בחוקתה קבעה שרק נוצרים יכולים לקבל אזרחות רומנית.{{ש}}אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים אחרים, מחוץ למדינה הרומנית. ב-[[1873]], בקומונה (מועצה אזורית) ניקולשט (Nicoleşti) שב[[גאלאץ (מחוז)|מחוז גאלאץ]] (100 משפחות) ובעיירה [[טקוץ']] (Tecuci), שבאותו מחוז, קמו האגודות הראשונות של חיבת ציון, שמטרתן הייתה התכוננות לעלייה ל[[ארץ ישראל]]. אגודות דומות קמו ב[[איוושט]] (Iveşti), ב[[גאלאץ]], ב[[פיאטרה נאמץ]], ב[[בקאו]] וב[[יאשי]]. אגודה דומה, שקמה ב-1874 ב[[מוינשט]], שלחה ב-[[1875]] את [[דוד שוב]] עם שני מלווים, לחפש דרכים לרכישת אדמות והתיישבות בארץ ישראל.{{הערה|1=Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה) - הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה - עמוד 168 }}
 
*'''[[הסופות בנגב]]''' – ב-[[1881]] התרחשו בדרום רוסיה [[פרעות]] המכונות "[[הסופות בנגב]]", שפגעו ביותר ממאתיים קהילות יהודיות בעידודו של השלטון. הפרעות עוררו את היהודים לחפש פתרונות לבעיותיהם. יש ש[[הגירה לארצות הברית|היגרו לארצות הברית]], ואחרים התארגנו בתנועות של "חובבי-ציון" שהתרכזו במציאת פתרון ל[[הבעיה היהודית|בעיה הלאומית]].
 
*'''תגובה להגירת יהודים ל[[ארצות הברית]]''' – החשש מפני התבוללות היהודים שהיגרו לארצות הברית בתוך החברה המקומית, היה בין הגורמים להתעוררות תנועה לאומית, שניסתה להטות את זרם ההגירה לכיוון ארץ ישראל.
שורה 21:
===משה לייב לילינבלום===
{{ערך מורחב|משה לייב לילינבלום}}
משה לייב לילינבלום היה מראשי [[תנועת ההשכלה]] ברוסיה, שפרעות "הסופות בנגב" שינו את גישתו. הוא חדל להאמין בהתבוללות וראה בזרותם של היהודים במדינות השונות את [[הבעיה היהודית]]. הוא האמין שהפתרון לבעיית היהודים הוא ארץ משלהם.
 
עיקר טענותיו של לילינבלום היו:
שורה 31:
===יהודה לייב פינסקר===
{{ערך מורחב|יהודה לייב פינסקר}}
יהודה לייב פינסקר היה משכיל יהודי רוסי, מתבולל מ[[אודסה]], ששירת כרופא צבאי מתנדב בצבא הרוסי במלחמת קרים וזכה לאות הצטיינות. פרעות "הסופות בנגב" גרמו לשינוי בדרך מחשבתו, והוא פנה לחפש פתרון לאומי לבעיה היהודית. ב-[[1882]] פרסם פינסקר את אחד החיבורים המכוננים בתולדות הציונות, הספר "[[אוטואמנציפציה!]]" במטרה לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים לסייע בהקמת תנועה לאומית. הספר עורר בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים.
 
בספרו תיאר פינסקר את השנאה והאנטישמיות כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שאין להם מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים והאירופאים פיתחו כלפיהם "יודופוביה"- מחלת נפש שאינה ברת ריפוי. את היודופוביה מבטאים באנטישמיות. מכיוון שהאנטישמיות לא תחלוף אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרות זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שיווין וזכויות ([[אמנציפציה]]). פינסקר דגל ברעיון ה[[אוטואמנציפציה]] שפירושו שחרור עצמי, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמליות.
שורה 62:
#ערכו רשימות של מועמדים לעלייה.
#שלחו אנשים לבדוק את המצב בא"י ולרכוש קרקעות.
 
 
הפעילות הייתה בעיקרה פילנתרופית וא-פוליטית, אך הייתה בעיית חוסר ארגון ותיאום בין האגודות. רק התארגנות מרכזית של כל האגודות לארגון גג אחד הייתה יכולה לחזק אותן.
שורה 73 ⟵ 72:
 
*מטרות הוועידה:
יש ליצור הנהגה מרכזית לכל אגודות "חובבי-ציון", שתנסה להשיג רישיון חוקי לפעילות האגודות במזרח אירופה, ולרכז את כל המאמצים למען מפעל משותף – יישובה המחודש של א"י.
 
*החלטת מעשיות: