הסכם רייסווייק – הבדלי גרסאות

הצדדים לא הצליחו להגיע לסיכומים כלשהם בשבועות הראשונים של המשא ומתן, וביוני החליטו שני היריבים, [[ויליאם מאוראנז'השלישי, מלך אנגליה|ויליאם השלישי מאוראנזמאורנז']] ו[[לואי ה-14]] מצרפת, למנות נציג אחד לכל צד שייפגש עם עמיתו באופן פרטי. השניים שנבחרו היו [[ויליאם בנטינק, הרוזן הראשון מפורטלנד|הרוזן הראשון מפורטלנד]] ו[[לואי פרנסואה, דוכס בופלר|דוכס בופלר]]. הם הצליחו להגיע לסיכום, אך תנאיו לא היו מקובלים על [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד הראשון]] מהאימפריה הרומית הקדושה ו[[קרלוס השני, מלך ספרד|קרלוס השני]] מספרד. תוך זמן קצר החליטה ספרד לסגת מאי ההסכמה שלה, וב-20 בספטמבר נחתם [[הסכם שלום|הסכם השלום]] בין צרפת לשלוש המעצמות (אנגליה, ספרד והרפובליקה ההולנדית). לאחר מכן הצליח ויליאם לשכנע את לאופולד לקבל את תנאי הסכם השלום, עליו חתמו צרפת והאימפריה הרומית הקדושה ב-[[30 באוקטובר]] שלאחר מכן.

לפי ההסכם כל היישובים והאזורים שנכבשו במסגרת [[הסכםהסכמי ניימיכןניימכן]] ([[1679]]) יושבו לריבון הקודם שלהם. לאחר מכן העבירה צרפת את [[פרייבורג]], [[ברייזאך]] ו[[פיליפסבורג]] לאימפריה הרומית הקדושה, אך שמרה על ריבונותה ב[[שטרסבורג]]. מנגד היא קיבלה את ה[[קולוניה]] סן-דומנג (לימים [[האיטי]]), [[פונדיצ'רי]] (לאחר תשלום 16,000 פגודות להולנדים) ו[[נובה סקוטיה]], וספרד קיבלה את [[קטלוניה]] ואת המבצרים ב[[מונס]], [[לוקסמבורג]] ו[[קורטרייק]].

[[דוכסות לורן]], שבמשך שנים רבות שלטה בצרפת, הושבה ל[[לאופולד, דוכס לורן|לאופולד יוזף]], בנו של [[קרל הרביעיהחמישי, דוכס לורן]]. ההולנדים קיבלו אישור לשלוח [[חיל מצב]] לחלק מהמבצרים הראשיים ב[[ארצות השפלה הספרדיות]], כולל [[נאמור]] ו[[איפר]]. לואי הסכים להכיר בוויליאם השלישי כ[[מלך אנגליה]], והבטיח לא לסייע יותר ל[[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]]; הוא הפסיק את התערבותו ב[[נסיכות הבוחר מקלן|ארכיבישופות קלן]], והסיר את טענתו לבעלות על חלק מ[[נסיכות הבוחר מפפאלץ]].