נזיר (נצרות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 79.179.120.228 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot |
||
שורה 1:
{{נצרות}}
ה'''נזורה''' ב[[נצרות]] היא משפחה של מסורות דתיות דומות שהחלה להתפתח במסגרת הכנסייה הנוצרית אחרי שהנצרות הפכה לדת מותרת בקיסרות הרומית, בהתבסס על דוגמאות ואידאלים מ[[כתבי הקודש]], אף שמוסד הנזורה כפי שהיה קיים אינו מופיע בכתבי הקודש הנוצריים. המכנה המשותף לנזורה הנוצרית הוא מסירות לעבודת האל (Opus Dei) יחד עם הסתגרות עצמית ופרישות מהעולם.
על פי הכנסייה הנוצרית, [[נזיר]] הוא אדם שנשבע לשמור לא רק על הציוויים של הכנסייה, אלא גם על ההדרכה ה[[אוונגליון|אוונגליונית]] (למשל, נשבע שהוא ישמור על עוני, פרישות וציות). הנזיר אמור להתמקד באידאל של החיים הדתיים, או ב"מצב המושלם".
[[ועידת כלקדון]] התייחסה בהחלטותיה לנזירים, אסרה על נזירים ונזירות להינשא ומיסדה את מערכת היחסים שבין המדרג הכנסייתי לבין הנזירים, ההחלטות שהחזיקו מעמד עד הגעתם של [[קולמבנוס]] ושאר הנזירים ה[[אירלנד|אירים]] שהיו כוח כנסייתי שלא קיבל את מרותם של בישופים (וגם לא של שליטים [[סקולרי]]ם).
==מקורות הנזורה הנוצרית==
רעיון ההתבודדות והסתגרות נובע מרעיון ההתבוננות הדתית, (ב[[לטינית]] contemplari, במקור, ב[[יוונית]], τέμνω (טמנין), שמשמעותו "לחתוך"), מטרת המאמין להגיע להתחברות עם ההוויה האלוהית וזאת ניתן לעשות רק על ידי הינתקות. השם לנזיר ולמנזר ברוב השפות נובע מהמילה היוונית μόνος שפירושה לבד או בדד, והוא מתאר את אלו שבחרו לפרוש מהחברה, להתבודד לצורך עבודת האל.
| |||