ויליאם השלישי, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

ויליאם המשיך להיעדר מהממלכה לתקופות ממושכות בזמן מלחמתו בצרפת. אנגליה הצטרפה לליגת אוגסבורג, שנודעה אז בשם "[[הברית הגדולה]]" ("The Great Alliance") והשתתפה ב[[מלחמת הברית הגדולה]] (שבארצות הברית נקראת [[מלחמת המלך ויליאם]], על שמו של ויליאם השלישי). בזמן שויליאם לחם מחוץ לאנגליה מלכה באנגליה אשתו, מרי השנייה, במקומו, אך פעלה על פי עצותיו. בכל פעם שחזר לאנגליה, מרי השיבה לו את השלטון ללא התנגדות. סידור זה פעל במשך כל חייה של מרי.

 

 

ב[[אירלנד]], שם נהנו המורדים מסיוע צרפתי, נמשכה הלחימה לזמן רב יותר, אם כי ג'יימס נאלץ להימלט מה[[אי]] לאחר [[קרב הבויין]] ([[1690]]). הניצחון באירלנד מצוין מדי שנה ב[[צעדת אוראנז']]. לאחר שהצי האנגלו-הולנדי ניצח את הצי הצרפתי ב[[קרב לה הוג]] ב-[[1692]], היתרון הימי של אנגליה נעשה מכריע, ואירלנד נכבשה זמן קצר לאחר מכן. עם זאת, הברית הגדולה הצליחה פחות ביבשה. ויליאם איבד את מחוז נאמור, חלק מהטריטוריה ההולנדית שלו, ב-1692, והובס קשות בקרב לנדן ב-[[1693]].

 

===מותו===

 

ויליאם נקבר ב[[מנזר וסטמינסטר]] ליד רעייתו. בתקופת שלטונה של יורשתו, אן, נעשו ניסיונות להרחיב את חוק היישוב לסקוטלנד. הסקוטים כעסו על כך שהאנגלים לא נועצו בהם לפני שבחרו בסופיה כיורשת הכתר האנגלי, ולכן העבירו את חוק הביטחון, והכריחו את אן להסכים לו על ידי איום שימשכו את חייליהם ממלחמת הירושה הספרדית. החוק קבע כי אם אן תמות ללא ילדים, יוכלו הסקוטים לבחור את המלך הבא מבין הצאצאים הפרוטסטנטים של אחד ממלכי סקוטלנד הקודמים, אך יבחרו ביורש אנגלי רק אם ימולאו תנאים פוליטיים, דתיים ו[[כלכלה|כלכליים]] מסוימים. הפרלמנט האנגלי הגיב בניסיון להכריח את הסקוטים להיכנע, בכך שהגביל את ה[[סחר]] עימם, ובכך איים להרוס את הכלכלה הסקוטית. הסקוטים נאלצו להסכים ל[[חוק האיחוד של 1707]], שאיחד את אנגליה וסקוטלנד לממלכה אחת הקרויה [[בריטניה הגדולה]]; הירושה נקבעה על פי התנאים שנקבעו בחוק היישוב.