ויסטן יו אודן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הפיכת קישורים מהצורה ISBN XXX לתבנית:ISBN#
שורה 42:
שנות ה-30 היו 'תור הזהב' של אודן, תחנתו הראשונה אחרי סיום לימודיו הייתה [[ברלין]], שם שהה כשנה, החליף אהובים, וצפה מקרוב מאוד בגעש המהומות [[פוליטיקה|הפוליטיות]]. ב-[[1930]] קבל משרה של מורה בבית ספר פרטי לנערים סמוך ל[[גלאזגו]]. באותו הזמן פרסמה הוצאת "פֵייבּר את פֵייבּר" קובץ משיריו תחת השם 'שירים'. הקובץ קיבל ביקורות קרירות מכמה ממבקריה החשובים של [[לונדון]], דבר שפגע באודן מאוד, אולם השירים עשו רושם אדיר על משוררים צעירים אחרים כדוגמת [[דילן תומס]].
 
אודן הורה במסירות כשלוש שנים, ולאחר מכן החל להשתכר מפרי עטו. ב-[[1935]] נשא לאישה את [[אריקה מאן]], בתו של [[תומאס מאן]] על מנת להעניק לה דרכון בריטי. לאחר מכן יצא לסדרת מסעות שבסופם החליט להגר עם [[כריסטופר אישרווד]] לאמריקה. עקירה זו, על סף מלחמת העולם ממש התפרשה כבגידה, אך עבור אודן הייתה זו נקודת מפנה כבירה בחייו, שכדבריו "עייף מלהיות משורר החצר של השמאל האנגלי". בחייו החדשים של אודן ב[[ארצות הברית]] התרחשו שני דברים מרכזיים, הפיכת הלב הנוצרית והחזרה לחיק [[הכנסייה האנגליקנית]], ומפגשו עם צ'סטר קלמן שהיה עתיד להיות בן לוויתו עד סוף ימיו. בראשית שהותו באמריקה חי ב[[קומונה|קומונת]] אמנים בשם "בית פברואר", עם [[בנג'מין בריטן]], [[קארסון מקאלרס]], ואחרים.{{הערה|שריל טיפינז, ''February House: The Story of W. H. Auden, Carson McCullers, Jane and Paul Bowles, Benjamin Britten, and Gypsy Rose Lee, Under One Roof in Brooklyn'', [[הוצאת הוטון מיפלין הארקורט]], 2005, {{כ}} {{ISBN |061841911X}}.}} בשנת 1947 זכה בפרס פוליצר עבור הפואמה הנודעת שלו "עידן החרדה".
 
ב-[[1957]] רכש אודן בית בכפר ה[[אוסטריה|אוסטרי]] קירכשטטן, ומאז נהג לבלות חצי שנה בבית זה וחצי שנה ב[[ניו יורק]]. שנה לפני כן נבחר לכהונת "פרופסור לשירה" באוקספורד למשך חמש שנים, משרה שחייבה אותו לשאת בסך הכול 3 הרצאות בשנה. ותקופה זו עמדה בסימן עבודה בלתי נלאית, וקובצי השירה באו זה לאחר זה.