עמוס לוינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הנפילה בשבי: בהתאם להכרעה היחידה שהייתה
מ הפיכת קישורים מהצורה ISBN XXX לתבנית:ISBN#
שורה 42:
 
==הערכת התנהגותו בשבי==
בניגוד לדימוי שכיח בתרבות הישראלית, רוב [[שבויי צה"ל]] אינם מחזיקים מעמד בחקירתם בשבי.{{הערה|1=דליה גבריאלי, '''[http://dx.doi.org/10.1177/0095327X05282531 Israel’s Cultural Code of Captivity and the Personal Stories of Yom Kippur War Ex-POWs]''' Armed Forces & Society, Vol. 33, No. 1, 94-105, 2006}} לטענת ירדור, גם במלחמת יום הכיפורים הנחת העבודה הייתה שכל מה שיודע השבוי הופך לידוע.{{הערה|שם=Moshe1|1=משה זונדר, '''סיירת מטכ"ל''', 2000, {{ISBN |9650709584}} - עמ' 104–105 }} אף על פי כן, לאחר שובו של לוינברג ל[[ישראל]] היו שדרשו להעמידו לדין באשמת [[בגידה]]. לאחר פגישה בין לוינברג לבין ה[[רמטכ"ל]], הוחלט לסיים את שירותו של לוינברג ללא הליכים [[דין משמעתי בצה"ל|משמעתיים]] או [[דין פלילי|פליליים]]. בדומה לקציני בינה רשתית אחרים באותה עת, לא הוכשר לוינברג להתמודדות עם הלחץ הנפשי העצום המופעל על חיילים ב[[השבי הסורי|שבי הסורי]]. גם [[סדרת שבי|סדרת השבי]] שהייתה נהוגה לפני המלחמה (ולא הועברה ללוינברג), נמצאה שגויה מן היסוד לאחר המלחמה.{{הערה|1=רונן ברגמן וגיל מלצר, '''[http://www.pnz.co.il/article.php?id=226 זמן אמת - המהדורה המעודכנת]''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]] }}
 
היו מבין מפקדיו של לוינברג (כמו [[יואל בן פורת]]) שאמרו שציפו ממנו [[התאבדות|להתאבד]], ולא לאפשר לידע שרכש ליפול בידי הסורים. על כך העיר [[משה זונדר]] בספרו "סיירת מטכ"ל": "לעניות דעתי, עמדה כזאת מבטאת חוצפה ועזות מצח מצד מפקדים שישבו לבטח במפקדותיהם, ולא חוו אפילו חצי שעה של ישיבה בשבי".