עיטור אנדריי הקדוש – הבדלי גרסאות

העיטור נוסד על ידי [[פיוטר הגדול]] והוענק לראשונה בשנת [[1699]] לדיפלומט הרוסי [[פיודור גולובין]]. עד ליסוד עיטור זה, היה הצאר מעניק לאצילי המדינה פרסים כספיים או אחוזות. בנסיעתו ל[[אירופה]] ראה פיוטר שהענקת העיטורים שהייתה מקובלת באירופה מתקבלת בכבוד על ידי מקבלי העיטור וזולה יותר למדינה מאשר השיטה שהייתה מקובלת ברוסיה הצארית לפניו.

 

 

בו-זמנית לא היו יותר מ-12 אזרחי רוסיה בין מקבלי האות וביחד עם אזרחי חוץ המספר לא היה יכול לעלות על 24. בהתאם לנוהג, החל מ[[פאבל הראשון]] כל [[נסיך גדול]] היה מקבל את האות בלידה ונסיך ממשפחת הקיסר עם קבלת הבגרות. בשנת [[1855]] סוכם שמקבלי האות עבור גבורה בשדה הקרב יקבלו גם תוספת של זוג חרבות שמוקמו מעל הכוכב.

בשנת [[1917]] הממשלה החדשה ביטלה את העיטור. נציגי משפחת רומנוב בגולה שמרו על העיטור כאות של השושלת אך כמעט ולא היו הענקות העיטור.

בהתאם לצו נשיאותי של [[בוריס ילצין]] מ-[[1 ביולי]] [[1998]] חודשה הענקת העיטור והוא מהווה עתה העיטור הגבוה של רוסיה. החל מ-1998 רק 15 אנשים קיבלו את העיטור, מהם רק 5 בחיים נכון למאי 2013. הסופר [[אלכסנדר סולז'ניצין]] היה צריך לקבל את אות מס' 4 אך סירב.

 

 

{{מיון רגיל:אנדריי הקדוש, עיטור}}