אנרכיזם – הבדלי גרסאות

אנרכיזם הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות ביצירת חברה המבוססת על מוסדות [[התנדבות|התנדבותיים]], בביטול מוסד ה[[מדינה]] וה[[קפיטליזם]] ולעתים גם בביטול כלל המבנים [[היררכיה|ההיררכיים]] בחברה, ובכלל ה[[פטריארכיה]] ועוד אחרים {{הערה| [1=http://theanarchistlibrary.org/library/the-anarchist-faq-editorial-collective-an-anarchist-faq-02-17#toc4 מה הוא אנרכיזם?]}}. אידאולוגיות אנרכיסטיות שונות קמו במהלך ההיסטוריה בעיקר כביקורת אקטיבית על מוסדות ממשלתיים, או צורות ממשל שונות.

האנרכיסטים משמאל גורסים כי לכל מערכת חברתית היררכית תהיה השפעה שלילית משמעותית הן על הפרט הנמצא תחת סמכותה והן על בעל הסמכות באותה קבוצה.

אנרכיסטים מזרמים המתנגדים למוסר-הרכוש גורסים כי במקום המבנים ה[[פוליטי]]ים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על [[אמצעי ייצור|אמצעי הייצור]], ו[[מנהג]]ים [[כלכלה|כלכליים]] כמו עבודה תמורת שכר - כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על [[התנדבות]] ללא תמורה גשמית, ניהול עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת בעיקר מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש זכות לקבל החלטות על חייהם, בפרט ביחס למידת השפעת ההחלטות עליהם.

מקור השם "אנרכיזם" הוא בשפה היוונית, ומשמעו "הֶעְדֵּר [[ארכון]]" (ארכון היה בעל המשרה הבכירה ביותר ב[[אתונה העתיקה|אתונה]], המקביל לראש המדינה בימינו). משמע, אנרכיזם, במובנו הרחב ביותר, הוא אמונה שכל צורת שלטון וכפייה על אחר אינם נחוצים וצריך לבטלם. במילה "אנרכיה", כפי שרוב האנרכיסטים עושים בה שימוש, אין הכוונה לכאוס ואי-סדר, אלא לחברה ללא מדינות ועם קשרים חברתיים התנדבותיים. יתר על כן, הוגה הדעות האנרכיסטי הראשון, והראשון שקרה לעצמו אנרכיסט [[פייר-ז'וזף פרודון]] ידוע באמרתו "אנרכיה היא האמא של הסדר" (ועוד יותר באמרתו [[הרכוש הוא גזל]]).

בעוד ההתנגדות למוסדות כופים ולהיררכיה חברתית היא מאפיין עיקרי של כל סוגי האנרכיזם השמאלי (להבדיל מה[[אנרכו-קפיטליזם]]), לאנרכיזם יש גם חזון חיובי לגבי תפקוד מוצלח של חברה אנרכיסטית. ישנו מגוון רב ושונות בין ה[[פילוסופיה|פילוסופיות]] האנרכיסטיות והדעות חלוקות בתחומים שונים כגון סוג השיטה הכלכלית שתונהג, היחס לסביבה ולתעשייה, תפקיד האנרכיסטים בתנועות אחרות, שאלת השימוש בכוח להגנה על חברה אנרכיסטית עתידית ועוד.

העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם [[חירות האדם|חירות]], שוויון, אחווה, סולידריות וניהול-עצמי. האנרכיסטים מאמינים שלאף אדם אין הזכות לשלוט ולכפות את רצונותיו ודעותיו על אדם אחר, ולכן גם היווצרות חברה אנרכיסטית תיתכן רק על ידי שחרור-עצמי ולא על ידי כפיית הרעיון האנרכיסטי על אחרים. החברה האנרכיסטית תורכב מקהילות והתאגדויות חופשיות של עובדים, כאשר ניהולם יתבצע על ידי כל חברי ההתאגדות (העובדים) או הקהילה, בשקיפות מוחלטת ובאמצעות שיטת ה[[דמוקרטיה ישירה|דמוקרטיה הישירה]], בניגוד לשיטת ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]]. שיטה נוספת לניהול וקבלת החלטות באנרכיזם היא שיטת ה[[קונצנזוס]], כאשר הדבר מתאפשר. כך, יאמרו האנרכיסטים, כאשר מתקיימת שקיפות ולכל אדם תהיה אפשרות להצביע ולהביע את דעתו, ללא תלות במעמד ובתפקיד, ימנעו גם מקרים של שחיתות וניצול סמכויות.

האנרכיזם כתנועה חברתית ידע עליות ומורדות בפופולריות שלו. תקופתו הקלאסית התרחשה בין השנים [[1860]] ל-[[1939]], כאשר היה קשור בצורה הדוקה לתנועות העובדים של [[המאה ה-19]] ו[[המאה ה-20]]. בתקופת [[מלחמת האזרחים בספרד]], [[אנרכיזם בספרד|הצליח האנרכיזם]] להשיג משקל פוליטי משמעותי, לזכות בתמיכה המונית, ואף להיות מיושם בשטח בצורה חלקית, בעיקר באזור ברצלונה, עד שדוכא בידי הקומוניסטים-סטליניסטים והפאשיסטים הלאומנים. אולם, מאז הואועד חווההיום עלייהלא בדמותהצליח המהפכהלזכות ב[[צ'יאפס]]שוב שלבתמיכה ה[[צבאהמונית הזפטיסטיונותר לשחרורתנועת לאומי]] וכן יש כאלו שמצביעים על [[המהפכה ברוז'אבה]] ככזו שמתאימה לאידיאלים האנרכיסטיםשוליים.

קיימים זרמים רבים באנרכיזם, המבוססים על תפיסות עולם שונות. זרמים אלו אינם סותרים בהכרח, וייתכנו שילובים שונים שלהם.

האנרכיזםרוב המסורות האנרכיסטיות דוחהדוחות את ה[[קפיטליזם]], כמו גם את ה[[מדינה]]. הואהן רואהרואות בקפיטליזם דבר סמכותני, כפייתי, ונצלני ומאשיםומאשימות אותו בפגיעה בסביבה ורווחת האדם. רוב[[אנרכו קפיטליזם|אנרכו קפיטליסטים]], ורוב האנרכיסטים האינדיבדואליסטים, לעומת זאת, רואים בהון פרטי וברכוש דברים טבעיים ומרכזיים לחברה חופשית. היות שהם מאמינים שקפיטליזם הינו טבעי וספונטני, הביטול שלו יצריך מדינה כפייתנית או אלימות פרטית, ולכן הביטול של מוסד ההון והרכוש נתפש כדבר לא רצוי לאנרכיה.

בעוד שאנרכיסטים רבים מציגים את ה[[קומוניזם]] כצורת ארגון לחברה ולכלכלה, אנרכיסטים אחרים רואים בו סכנה לחרות ולהתפתחות החופשית של הפרט. רוב זרמי האנרכיזם מבחינים בין צורה סמכותנית וחירותניתוליברטרית של קומוניזם{{הערה|1=Liberty (Not the Daughter but the Mother of Order) (1881-1908); 3 September [[1881]]; 1, 3; APS Online, pg. 3; Tucker uses the terms "voluntary" and "compulsory" communisms. Some market anarchists reject the distinction.}}. פרודון אמר על הקומוניזם, "אם זה הזן המרקסיסטי או האוטופי, הוא הורס את החרות על ידי לקיחה מהפרט את השליטה על אמצעי הייצור."{{הערה|1= From Encyclopedia Britannica article [http://www.britannica.com/ebi/article-9276558 "Proudhon, Pierre-Joseph"] (2006)}} באקונין כתב: "אני שונא את הקומוניזם כי הוא מהווה את שלילת החירות ומכיוון שעבורי, אנושיות ללא חירות היא בלתי נתפסת. איני קומוניסט... מאחר שהוא מוביל בצורה בלתי נמנעת לריכוז הרכוש בידיה של המדינה"{{הערה|1=quoted in Paul Thomas, ''Karl Marx and the Anarchists'', Routledge (1980), p.303}}.

אנרכו-קומוניסטים, כגון [[פיוטר קרופוטקין]], דוחים את הביקורת הזו, ומצביעים על העקרון של התארגנות מרצון שמחזק את התאוריה שלהם ומבדיל אותה מקומוניזם מדינתי. חלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים מוכנים להכיר באנרכו-קומוניזם כזרם לגיטימי. קווין קרסון כותב: "שוק חופשי, קומוניסטים ליברטניים, סינדיקליזם, וסוגים אחרים של אנרכיסטים קולקטיביסטים חייבים ללמוד להתקיים יחדיו בשלום ובכבוד הדדי, במאבק שלנו נגד המדינה התאגידית, ומחר ב[[פאנארכיה]] שככל הנראה תירש אותה"{{הערה|1=Appleton, Henry. [http://www.againstpolitics.com/market_anarchism/appleton_boston.htm The Boston Anarchists]. Liberty, Vol. 4, No. 3, May 26 [[1886]], Whole No. 81}}.