טאנכלם מאנטוורפן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 25:
היו באנטוורפן גם כאלו שהתנגדו לפעילותו של טאנכלם והם פנו לארכיבישוף החזק של [[קלן]], הגישו תלונות נגד טאנכלם וביקשו עזרה לסילוקו. מאמצי המתנגדים לא זכו להצלחה. באותה עת, מאות 11-12, הכנסייה הקתולית העדיפה לנקוט במדיניות של הבלגה נגד קבוצות שנחשבו למינים. הפעילות של רומא נגד המינות התבטאה בעיקר בניהול ויכוחים תאולוגיים עם החשודים במינות. אלו שבכל זאת הגיעו לפני בתי המשפט, נענשו בעונשים יחסית קלים כמו החרמה, הגליה או מאסר. הם נשפטו בפני בתי משפט חילוניים ולרוב, נאסרה הוצאתם להורג כדי למנוע שפיכות דמים. מדיניות זו אמורה להשתנות כעבור זמן לא רב, עם יסוד ה[[אינקוויזיציה]]. טאנכלם ניצל אווירה נוחה זו ואף נסע לרומא שם עסק בעניינים פוליטיים בחצרו של האפיפיור במטרה לשנות גבולות של דיוקסיות בפלנדריה.
 
בזמן העדרו, גברו קולות מתנגדיו ובחזרתו של טאנכלם מרומא ב-[[1113]], כאשר עבר דרך העיר קלן, נאסר ביחד עם חלק מחייליו על ידי הארכיבישוף. תוך זמן קצר הצליח טאנכלם עם חלק מהחיילים לברוח מבית הכלא ולהגיע לעיר [[בורגברוז']]. אך היות שארכיבישוף קלן הטיל עליו חרם, גרשו אנשי בורגברוז' את טאנכלם והוא חזר לעירו, אנטוורפן. שם, בשנת [[1115]] בעת מעבר בסירה באחת מתעלות העיר, נרצח טאנכלם על ידי כומר שהיה עמו באותה סירה.
 
עם מותו של טאנכלם לא פגה ההערצה אליו בייחוד בעיר אנטוורפן וסביבתה. מעריציו הוו זרם נוצרי המכונה על ידי החוקרים המודרניים כ- "טאנכליזם", זרם שהמשיך להתקיים שנים לאחר מות מייסדו. בשנת [[1126]] מונה [[נורברט הקדוש]] לבישוף אנטוורפן. הוא עצמו יסד זרם דתי שדגל באמונה חזקה ועמוקה בכנסייה הקתולית, אך מאידך, דגל גם בכנסייה של עניים וצנועים כפי שהאמין שהיו השליחים ואבות הכנסייה. בהדרגה, נשכח טאנכלם על ידי מעריציו שהפכו להיות מעריצי נורברט. נורברט עצמו הוכרז, מאוחר יותר, כקדוש, בין היתר עקב התנגדותו למינות הטאנכלמית. במספר ציורים ופרסקות, מתואר נורברט הקדוש כמנצח את טאנכלם המוטל מת לפניו. הכנסייה אף קבעה יום חג לניצחונו של נורברט על טאנכלם, ה-11 ביולי והוא נחגג עד עצם היום הזה בתחום הארכיבישופות של [[מכלין]] (הכוללת בתוכה גם את אנטוורפן).
 
==לקריאה נוספת==