פילוסופיה של החינוך – הבדלי גרסאות

רק במאה העשרים הוגדרה לראשונה הפילוסופיה של החינוך כתחום עצמאי. ב[[שנות העשרים של המאה ה-20|שנות העשרים]] הופיעה לראשונה הפילוסופיה של החינוך כערך עצמאי ב[[אנציקלופדיה]]. אשת החינוך [[נל נודינגס]] הגדירה את הפילוסופיה של החינוך כ"לימוד הפילוסופי של החינוך ובעיותיו. . . נושא הדיון הוא החינוך, והכלים הם כלים מתחום הפילוסופיה."{{הערה| Noddings, Nel (1995). Philosophy of Education. Boulder, CO: Westview Press. p. 1. {{ISBN |0-8133-8429-X}}}}

ה[[פנומנולוגיה]] היא שיטה פילוסופית שפותחה על ידי [[הוסרל]] והורחבה על ידי [[היידגר]] ואחרים. הרעיון שעומד בבסיסה הוא ניתוח [[חוויה|חוויות]] או התנסויות, וניתוח הדרך שהן מגיעות ל[[הכרה]] של האדם, ללא דעות קדומות או הנחות יסוד. היידגר, ובעיקר ממשיכו [[האנס גאורג גדמר]], חקרו גם את החינוך באמצעות שיטה זו, והציגו מסקנות רבות על [[מהות]] החינוך{{הערה|Miguel Ángel Quintana Paz: [http://www.uned.es/dpto_fil/revista/polemos/articulos/MA_Quintana_On%20Hermeneutical%20Ethics%20&%20Education%20(Internet)2.doc "On Hermeneutical Ethics and Education"]}}. היידגר טען שמטרת ה[[חינוך גבוה|חינוך הגבוה]] היא לבחון את [[הנחת יסוד|הנחות היסוד]] שעליהן בנוי המחקר בתחומי הידע השונים{{הערה|Thomson, Iain (2002). "Heidegger on Ontological Education"". In Peters, Michael A.. Heidegger, Education, and Modernity. New York, NY: Rowman and Littlefield. pp. 141–142. {{ISBN |0-7425-0887-0}}}}.