ההסתדרות הציונית הדסה – הבדלי גרסאות

בשנים שלאחר מכן גדל הארגון. הוא שלח לארץ ישראל מתנדבות נוספות ואספקת מוצרים. ב-[[1918]] הגיעה משלחת של 45 רופאים, אחיות, ואנשי תחזוקה, שהקימו בתי חולים ב[[צפת]], ב[[יפו]] וב[[טבריה]]. כמו כן חודש [[בית החולים מאיר רוטשילד]] בירושלים. בעקבות הגעת המשלחת הרפואית, התגלה צורך בהכשרת אחיות, בעקבות כך הוקם ב-1918 [[בית הספר לאחיות של הסתדרות מדיצינית הדסה]]. ב-[[1920]] הגיעה הנרייטה סאלד לארץ לסייע לקבוצה, ונשארה בה עד מותה ב-[[1945]]. ב-[[1921]] הקימה ברטה לנדסמן, אחות בהדסה, את תחנת הבריאות הראשונה לפעוטות, "[[טיפת חלב]]". היוזמה זכתה לביקוש רב, ובייחוד פעילות משלוח החלב למשפחות נזקקות על גבי [[חמור]]ים. באותה שנה גם נפתח בית חולים של הדסה ב[[תל אביב]] ולאחר מכן ב[[חיפה]], ו-22 נשים צעירות סיימו הכשרת אחיות בבית הספר לאחיות של הדסה. ארגון הדסה הקים גני משחקים ("גני גוגנהיים") בשכונות יהודיות וערביות בזכות תרומה שהעלתה [[ברטה גוגנהיים]].

 

בעקבות היחלשות התנועה הציונית בארצות הברית, זכתה הדסה לעצמאות ארגונית כמעט מוחלטת החל מתחילת [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] ועד ל[[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך שנים אלו תמכה חלק מהנהגת הדסה בדעותיה של [[ברית שלום]], דבר שיצר מתחים ביחסיה עם הגופים האחרים בהנהגה הציונית בארצות הברית. עם זאת, הדסה לא קיבלה החלטה רשמית לגבי מטרות התנועה הציונית אלא רק כאשר קיבלה (לאחר מאבקים פנימיים קשים) את [[תוכנית בילטמור]] ב-[[1942]].