פתיחת התפריט הראשי

שינויים

קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
 
'''3'''. הבטחת [[מצר ים#התייחסות למצרי ים במשפט הבינלאומי|חופש השיט]] בנתיבים בינלאומיים.
 
'''4'''. השגת פתרון צודק לבעיית ה[[פליטים]].
 
'''6'''. בקשה מ[[מזכ"ל האו"ם]] דאז [[או תאנט]] למנות נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים בין המדינות הנוגעות בדבר, במטרה לקדם הסכמה ולסייע להשגת הסכם שלום על בסיס החלטה זו. בנוסף הדו"ח דרש גם דיווח מהיר ככל האפשר על התקדמותו של הנציג המיוחד.
 
החלטה זו אוזכרה גם ב[[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 338]] ו[[החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 339]] שנתקבלו ב[[או"ם]] לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]]. החלטה 242 יחד עם החלטה 338 מוזכרות במסמכי תהליך השלום במזרח התיכון כבסיס לתהליך{{הערה|כך בין היתר ב[[הסכמי קמפ דייויד]], במכתב ההזמנה ל[[ועידת מדריד]], ב[[הסכמי אוסלו]] ובחוזי השלום בין ישראל ל[[הסכם השלום בין ישראל למצרים|מצרים]] ול[[הסכם השלום בין ישראל לירדן|ירדן]]}}. החלטה 242 אינה מחייבת ולא ניתנת לאכיפה כיוון שהיא מבוססת על פי הפרק השישי למגילת האו"ם , העוסק "בסכסוך שהתמשכותו עלולה לסכן את קיום השלום והביטחון הבינלאומיים" (החלטות מחייבות מקבלת המועצה רק בטיפול בנושאים הקשורים לפרק השביעי – "איומים על השלום, הפרת שלום ומעשי תוקפנות").
 
ההחלטה התקבלה כמעט מיד ע”י [[מצרים]] ו[[ירדן]]. [[ישראל]] קיבלה את ההחלטה בדצמבר [[1967]]. [[סוריה]] ו[[עיראק]] התנגדו לה{{הערה|פרופסור [[אייל נווה]], ד"ר נעמי ורד, ד"ר דוד שחר "הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 239}}, אך סוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא [[חאפז אל אסד]].
 
== הרקע לקבלת ההחלטה==
החלטה 242 לא מציינת במפורש מיהן המדינות אליהן היא פונה אלא משתמשת בניסוח "המדינות הנוגעות בדבר" ולכן ניתן להסיק כי ההחלטה פונה לישראל, שכנותיה ושאר המדינות במזרח התיכון שטוענות שהן במצב מלחמה עם ישראל.
 
בנוסף קיימים חילוקי דעות בשאלה האם ההחלטה צריכה לחול גם על המשא ומתן בין ישראל ל[[פלסטינים]]. ישראל התנגדה לכך, כיוון שההחלטה עוסקת רק בהסדרים בין מדינות והרי לפלסטינים אין מדינה. הפלסטינים מצדם, ובראשם [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] – סירבו בהתחלה לקבל את החלטה 242, בטענה שהיא איננה מכירה בפלסטינים כעם, ומתייחסת אליהם כאל בעיית פליטים בלבד, אולם עם הזמן עמדתם השתנתה והם תמכו בהחלטה. במסגרת [[הסכמי אוסלו]] אש"ף הכיר ב[[זכות הקיום]] של מדינת ישראל, ובין השאר קיבל במפורש את החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם.
 
== המחלוקת על היקף הנסיגה==
===ניסוח ההחלטה===
בנוסח האנגלי נקראה ישראל לסגת מ"'''שטחים''' שכבשה", ללא ה"א הידיעה. דגש זה סוכם סופית בין נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ברית המועצות{{הערה|שם=המערכה על ירושלים|1="המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 169}}.
 
בנוסח הצרפתי נכתב "'''השטחים'''" בה"א הידיעה, אך מאחר שהדיונים על החלטה 242 התקיימו באנגלית, על פי כללי הדיפלומטיה הבינלאומית זהו הנוסח התקף{{הערה|"שם=המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 169}}.
 
מיד לאחר אישור ההחלטה, הביע ראש המשלחת הסובייטית, [[וסילי קוזנייצוב]] את הסתייגותו ממנה {{ציטוטון|ברור שיש מרחב תמרון לפירושים שונים שיבטיחו לישראל את הזכות לקבוע גבולות חדשים ולהסיג את כוחותיה רק עד לקווים שיראו לה נוחים}}{{הערה|"שם=המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 169}}.
 
ירושלים לא הוזכרה בהחלטה. שגריר [[ארצות הברית]] באו"ם באותה עת, [[ארתור גולדברג]], הדגיש שההשמטה הייתה מכוונת כיוון שההחלטה אינה מתייחסת לירושלים{{הערה|"המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 170}}.
הסעיף העוסק בנסיגת הכוחות המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון, מעורר מחלוקת בין עמדת מדינות ערב והאיחוד האירופי לבין עמדת ישראל, בנוגע להיקף הנסיגה. לפי עמדת ישראל ההחלטה אינה קוראת לנסיגה מלאה של כל הכוחות הישראלים מ'''כל''' השטחים שנכבשו בשנת 1967 והיעדר [[ה"א הידיעה]] בגרסה האנגלית אינו מקרי, ומשמעותו היא, שנסיגה ישראלית תתבצע אל "גבולות בטוחים ומוכרים", ולא אל קווי שביתת הנשק הקודמים. לעומת זאת, עמדתן של מדינות ערב היא, שעל ישראל לסגת מכלל השטחים שכבשה בשנת 1967 ולחזור ל[[גבולות מדינת ישראל|גבולות שביתת הנשק של]] 1949. עמדה זו מבוססת על דברי המבוא להחלטה, בהם נכתב "שאין לרכוש שטחים במלחמה", כמו גם על הגרסה הצרפתית של ההחלטה, בה נכתב שהנסיגה תהיה "מ'''ה'''שטחים שנכבשו", בה"א הידיעה. [[ג'ורג' בראון]], שהיה שר החוץ הבריטי בעת קבלת ההחלטה, הסביר שהשמטת הה"א כוונה בפירוש לומר שישראל לא תיסוג מכל השטחים. עמדה זו הביעו גם [[מייקל סטיוארט]] מזכיר המדינה של בריטניה, [[גוזף סיסקו]] תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית ופרופסור [[יוג'ין רוסטאו]] תת-שר החוץ{{הערה|"המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמודים 298-299}}. גם עדותו של המשפטן [[יוג'ין רוסטוב]], שהיה חבר בוועדה תומכת בעמדת ישראל{{מקור}}.
 
גם [[נביל שעת']], שר ב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]], הודה לטענתה של ישראל, כי החלטה 242 אינה מחייבת נסיגה לגבולות 4 ביוני 1967. הוא מצהיר, "נקבל אך ורק גבולות של ה-4 ביוני 1967. אין אנו מוכנים לקבל מדינה ללא גבולות, '''או על בסיס הגבולות בהחלטת האו"ם 242''', שאנו מאמינים כי איננה מתאימה עוד".{{הערה|1=[http://www.imra.org.il/story.php3?id=12733 דברי נביל שעת'] באתר IMRA}}.
 
==בעיית הפליטים==
בעקבות [[מלחמת העצמאות]] נמלטו או גורשו רבים מ[[ערביי ארץ ישראל]] לארצות ערב השכנות. פליטים אלה לא היו מעולם אזרחי ישראל או תושבי קבע. יתרה מכך, '''מדינות ערב יצרו את "מחנות הפליטים"''' ( שכונות קטנות, בעלות רמת תשתיות ושירותים נמוכה, הסובלות מ[[עוני]], הזנחה וצפיפות יתר, אשר אחוז גדול מכלל הבתים בהן לא מחובר לתשתיות ביוב נאותות{{מקור}}) ולא איפשרו הגירה של הפליטים אל מחוץ למחנות או שיקום חייהם של הפליטים אלא הנציחו את הבעיה, רוב רובם של הפליטים מעולם לא נקלטו במדינות בהם התיישבו אלא נוצר מצב שבו הפליטים המקוריים מתו והדור השני, השלישי, ואפילו הרביעי נותרו במחנות הפליטים בתקווה לחזור אל הבתים שמעולם לא ראו בארץ שמעולם לא חיו בה . לעומתם, היהודים שנמלטו או גורשו באותה העת ממדינות ערב השכנות נקלטו היטב בחברה הישראלית. "מכיוון שההחלטה מדברת באופן כללי על 'בעיית הפליטים', אין היא מוגבלת לבעיית הפליטים הערבים, והפתרון הצודק שיש להגיע אליו במשא ומתן צריך לכלול גם את הזכות לפיצויים [[הפליטים היהודים ממדינות ערב|ליהודים שברחו ממדינות ערב]]"{{הערה|1={{משפט וצבא|[[רות לפידות]]|עיוות משמעותה של החלטה 242 (1967)|4/304|204, התשס"ג, עמ' 811-789}}}}.
 
הסעיף בהחלטה הנוגע להשגת פתרון צודק לבעיית הפליטים גרם לפלסטינים להעלות דרישת זכות שיבה לישראל בעבור כל הפליטים הפלסטינים. ישראל התנגדה לכך. אולם בעבור הפלסטינים סעיף זה חיזק את רצונם להגדרה עצמית.
 
== לקריאה נוספת ==
* הווארד גריף, '''החלטה 242 לא ישימה ביו"ש''', בתוך: נתיב - כתב עת למחשבה מדינית חברה ותרבות 12 (1999), עמ' 13-1513–15.
 
== קישורים חיצוניים ==