צעדת המוות בבטאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון אחרי הבוט
BDaniel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 13:
==הצעדה==
[[קובץ:NA 127-N-114541.jpg|ממוזער|שמאל|250px|שבויים במהלך הצעדה]]
השבויים הוצעדו כלפי צפון בקבוצות של כ-300 איש, שעל חלקן לא הופקדו שומרים. הם נתקלו בהתנהגות לא עקבית מצד היפנים, כאשר בצד מעשי אכזריות והתעללות היו יפנים שנהגו כלפיהם בצורה הומנית וסיפקו להם [[מים]], אך ככל שהצפינו בדרכם החמיר היחס היפני. כמו כן, מעשי ההתעללות היו ספונטניים בתחילה אך בהמשך הפכו למכוונים יותר.{{הערה|שם=טולנד|1=טולנד, עמ' 224.}}
 
השבויים צעדו ב[[מזג אוויר]] חם וסבלו מרעב והתייבשות. בלילות שבמהלך הצעדה הוחזקו השבויים במכלאות מאולתרות בצפיפות רבה ובתנאי תברואה קשים ביותר, שגרמו להפצה של מחלות.
 
מעשי ההתעללות היפניים בשבויים כללו מניעת מנוחה בצל, מניעת מי שתייה, מכות שחולקו לשבויים צועדים ומניעת האוכלוסייה המקומית מלתת להם מצרכי מזון ומי שתייה. שבויים נרצחו על ידי היפנים במכות או בדקירות של [[חרב]]ות ו[[כידון רובה|כידוני רובה]], ולעתים גם [[עריפת ראש|נערפו]] ראשיהם של שבויים. במיוחד הוכו, נדקרו ונרצחו שבויים שנחלשו והתקשו להמשיך וללכת. היו גם מקרים שבהם פקדו יפנים על שבויים [[קבורה בחיים|לקבור]] שבויים אחרים בעודם בחיים, ושבויים שסירבו לעשות זאת הסתכנו במוות. מספר [[קצין|קצינים]] יפניים קיבלו פקודה מן הממונים עליהם [[הוצאה להורג|להוציא להורג]] את כלל השבויים שבידיהם, וחלקם סירבו למלא אותה.{{הערה|שם=טולנד, עמ' 224.}} עם כל זאת, ההתעללות היפנית הייתה אקראית: היו שבויים שלא סבלו כמעט מהתעללויות וקיבלו מזון מספיק, ואילו אחרים שהיו בקרבתם הוכו ונרצחו.
 
קצב הצעדה היה איטי בהרבה מכפי שציפו היפנים והאריך את סבלם של השבויים. כך, מסעם של השבויים עד לתחנה הראשונה בבלנגה נמשך עד שלושה ימים. שם נועדו השבויים לקבל מזון, אך עקב אי סדר ובעיקר עקב מספרם הגדול רבים מהם לא קיבלו אותו. טיפול רפואי ניתן רק על ידי [[רופא]]ים ו[[חובש]]ים מקרב השבויים, שלהם חסרה אספקה רפואית מתאימה.
שורה 25:
האוכלוסייה הפיליפינית המקומית הייתה עדה לצעדת השבויים במהלך כל שלביה. המונים מן האזרחים ניסו לחלק לשבויים הצועדים (מרביתם מבני עמם) מים ומצרכי מזון. בחלק מן המקרים מנעו זאת מהם השומרים היפנים שצעדו עם השבויים.
 
מבין 76 אלף השבויים שהחלו בצעדה הגיעו ליעדם הסופי במחנה אודונל 54 אלף. אלפים ברחו בדרך ואלפים מתו. מספר המתים המדויק איננו ידוע. הוא מוערך ב-7,000 עד 10,000 איש. מרביתם היו חיילים פיליפינים והיתר - כ-2,300 - היו אמריקנים.{{הערה|שם=טולנד:|1=טולנד, עמ' 228.}} לפי גרסה אחרת מתו 2,500 עד 10,000 פיליפינים ו-300 עד 650 אמריקנים.{{הערה|כך על פי ספרו של טום לנספורד המובא באסמכתא בויקיאנגלית.}}
 
ברקע מקצת מעשי ההתעללות של החיילים היפנים עמד חינוכם הצבאי, שהאכזריות הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. בעיניהם גם הייתה כניעה מעשה שלא יעלה על הדעת הכרוך בקלון, ועל כן הם נהגו באכזריות יתרה באויביהם שנכנעו.{{הערה|שם=טולנד, עמ' 228.:}}
 
==לאחר הצעדה==