השילוח (כתב עת) – הבדלי גרסאות

 

אחד העם לא וויתר על גישתו, ודבק במשימות שהציג בתעודת השילוח. הוא פעל בתיאום עם היעד הכללי של מדיניותו הלאומית: "[[אינדוקטרינציה|הכשרת לבבות העם ללאומיותו]]". הוא הפך את השילוח לבמה מרכזית של דיונים ומאמרים רציניים בנושאים הקרובים למטרה זו, ושירים שלא עמדו במטרה הלאומית – נפסלו. שיריו של המשורר הלאומי, [[חיים נחמן ביאליק]], עמדו בקריטריונים הקשוחים של אחד העם והתפרסמו ברוב הגיליונות של הירחון. גם יצירותיו של [[מנדלי מוכר ספרים]] הרבו להופיע בירחון, וכן, [[אהרן אברהם קבק|א. א. קבק]], [[יהודה שטיינברג]], [[מרדכי זאב פיארברג|מרדכי זאב פייארברג]], [[ש. בן-ציון|ש. בן ציון]] ואחרים.

לאחר שעברה העריכה לקלוזנר, החלו להתפרסם ב"השילוח" גם שירים פיוטיים לשמם, ובראשם מיהר קלוזנר לפרסם את שיריו של [[שאול טשרניחובסקי]], שאחד העם סירב לפרסם אותם מחמת היותם בעלי נופך [[התרבות ההלניסטית|הלניסטי]]. אליו הצטרפו במהלך השנים יצירותיהם של [[יצחק דב ברקוביץ|י.ד ברקוביץ]], [[י"ל פרץ|י.ל. פרץ]], [[יוסף חיים ברנר|יוסף  חיים ברנר]],  [[אשר ברש]], [[שמואל יוסף עגנון|עגנון]], [[אליעזר שטיינמן]], ומאוחר יותר, [[אורי צבי גרינברג]], [[אביגדור המאירי]],  [[חיים הזז]], [[דוד שמעוני]], [[אברהם שלונסקי]] ואחרים (ראו בסוף הערך רשימה מפורטת )