שירות הסדר היהודי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
|||
שורה 26:
לאנשי המשטרה היהודית לא היו מדים רשמיים. הם זוהו על ידי כובע מיוחד או סרט על הזרוע. הם לא הורשו לשאת נשק, אך חלק מצוותי האבטחה צוידו ב[[אלה (נשק)|אלות גומי]].
==
אנשי המשטרה היהודית התעמתו מדי פעם עם יתר האסירים, במיוחד לאחר שהחלו הפשיטות והגירושים למחנות ההשמדה. הם לרוב לא היו אהודים על יתר האסירים. ההיסטוריון והארכיונאי של [[גטו ורשה]], [[עמנואל רינגלבלום]], אף תיאר את השוטרים היהודיים כאכזריים הרבה יותר מהגרמנים, האוקראינים והלטבים. במיוחד היו לאנשי המשטרה היהודית עימותים קשים עם [[התנגדות יהודית בשואה|המחתרות ותנועות ההתנגדות]] בגטאות, שהתייחסו אליהם בזעם ובסלידה כ[[בוגדים בעמם|בוגדים]] ו[[משתף פעולה|משתפי פעולה]]. ארגון [[אי"ל]] אף הוציא בגטו ורשה "צווים" המורים על הוצאתו להורג של כל מי שיצטרף לשורותיהם.
ב-[[25 באוגוסט]] [[1942]] אנשי אי"ל ירו ביוזף שרינסקי {{אנ|Józef Szeryński}}, מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, אשר שיתף פעולה עם מנגנון המשלוחים, ופצעו אותו קשה. מחליפו, יעקב לייקין, נהרג בחודש אוקטובר. חלק מהמשטרות היהודיות פעלו להכשיל את ההתנגדות היהודית בגטאות, כך קרה בגטאות ורשה, [[גטו קרקוב|קרקוב]], [[בנדין]], [[גטו סוסנוביץ|סוסנוביץ]] ועוד, אם כי בחלק מהגטאות המשטרה היהודית לא התערבה וב[[גטו קובנה]] היו אף שוטרים שסייעו למחתרת.
שורה 33 ⟵ 35:
השילוחים למחנות ההשמדה, בהם נכללו גם קרוביהם של השוטרים, יצרו אצלם תחושה קשה שגרמה לחלקם לעזוב את המשטרה ולהיות מגורשים למחנות ההשמדה, אך רובם המשיכו לקיים את צווי הגרמנים עד הסוף.
בספרו של הרב
:"בערב חג השבועות תש"ב, 21 במאי 1942, בשעה 5 בערב לערך, התפשטה בגטו היהודי השמועה כי הלילה, לילה ראשון של שבועות, יתרחש "משהו"...
:שררה עצבנות איומה, אימה ופחד. אפילו יהודים שהכינו את עצמם לחג ורצו ליהנות ממצב רוח של יום טוב, הפך להם ערב החג לתשעה באב.
| |||