הבדלים בין גרסאות בדף "קומראן"

הוסרו 68 בתים ,  לפני 3 שנים
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(?:‎|‏)+([א-תֲֳִֵֶַָֹּּ]) +\1, -(?:‎|‏)+\{\{הערה +{{הערה))
(קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים)
'''קוּמְרָאן''' ([[ערבית]]: '''خربة قمران'''; [[תעתיק]]:'''חִ'רְבַּת קוּמְרָאן''') הוא אתר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] השוכן במישור הצפון-מערבי של [[ים המלח]], סמוך לשפך [[נחל קומראן]]. המקום התפרסם במיוחד בשל [[מגילות ים המלח]] שנמצאו במקום.
 
[[מערה|מערות]] קומראן התגלו בשנת [[1946]] על ידי נער [[בדואים|בדואי]] שיצא לחפש [[עז הבית|עז]] תועה, וגילה [[מערה]] ובה [[כד|כדי]]י [[חרס]] שבתוכם מוסתרים [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]]. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה [[חפירה ארכאולוגית]] באתר [[ממצא ארכאולוגי|וממצאיה]] שרידי [[יישוב]] שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 130 ל-150 לפני ה[[ספירת הנוצרים|ספירה]].
 
לדעת מרבית ה[[חוקר|חוקרים]]ים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של [[כת]] [[יהדות|יהודית]], [[כת מדבר יהודה]]. ישנה סברה מקובלת שזו כת ה[[איסיים]] הנזכרת פעמים רבות בכתבי [[יוסף בן מתתיהו]], [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] ו[[פליניוס הזקן]], ולכן גם נקראת לעתים '''"כת קומראן"'''. מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כ[[בית מגורים|ביתה]] של [[משפחה]] [[האימפריה הרומית|רומאית]] [[עושר|עשירה]] או אף [[מבצר]] ל[[חייל|חיילי]]י ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כ[[מצודה|מצודת]] דרכים [[חשמונאים|חשמונאית]] ובהמשך כבית [[אחוזה]] [[הורדוס|הרודייני]].
 
==השרידים הארכאולוגיים==
מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום ב[[תקופת בית שני]].
החפירות נערכו בשנים [[1952]]-[[1956]] בהנהלתו של האב ה[[דומיניקנים|דומיניקני]] [[רולאן דה-וו]] ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את ה[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדה]] שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-[[נזיר|נזירי]]י (אף כי הנזירות ה[[נצרות|נוצרית]] קמה מאות שנים לאחר מכן): חבורת [[גבר|גברים]]ים{{הערה|1=ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר [[מגן ברושי]] סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים ({{קתדרה|[[מגן ברושי]]|קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי|100.6|100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165}}), ראו גם את [http://www.jstor.org/stable/4193160 מאמרו של Joseph Z. Zias].}} שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם ב[[אוהל|אוהלים]]ים וב[[סוכה|סוכות]]. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות [[אקלים צחיח|האקלים הצחיח]] ב[[בקעת ים המלח]] ושימשו לפעילויות ה[[קהילה|קהילתיות]] של העדה - ל[[תפילה]], ללימוד, לסעודות משותפות ול[[עבודה (כלכלה)|מלאכה]]. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה ב[[ארמית]] המיוחס למלך ה[[בבל]]י [[נבונאיד]].{{הערה|'''עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה''', עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106}}
 
בין היתר נמצאו גם [[בית קברות]] המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 [[קבר|קברים]]ים, מספר רב של [[מקוה|מקוואות]] [[מים]] יחסית לאתרים אחרים שנמצאו, אולמות שונים וחדר ששימש כ[[סקריפטוריום]].
 
ה[[ארכאולוג]] [[חנן אשל]] ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום [[גן לאומי]] מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי [[תיירות|תיירים]] בכל שנה.
 
==אנשי 'כת קומראן' או "בני צדק"==
על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על [[חוק|חוקי]]י [[טומאה וטהרה]]. הם עסקו ב[[חקלאות]] רק למחייתם וחיו ב[[צניעות]] רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.
 
על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' רחל אליאור מהאוניברסיטה העברית, בספרה '''זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה''', (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד 2009) המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב ב'''סרך היחד''' ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בפולחן המקדש כמתואר בחתימת '''מגילת תהילים''' שנמצאה בקומראן וככתוב במפורש ב"[[מגילת מקצת מעשי התורה |איגרת מקצת מעשי התורה]]" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.
 
מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כ[[ספריה|ספריות]]-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן [[המרד הגדול]]. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, וה[[תאולוגיה]] ה[[משיח]]ית והסגפנית שפותחה על ידם.
* {{קתדרה|[[מגן ברושי]]|ההייתה בקומראן חווה חקלאית?|114.1|114, דצמבר 2004, עמ' 10-5}}
* {{ynet|רון פלד|קומראן: לחיות כמו בקיבוץ, לפני 2,000 שנה|4146388|14 בנובמבר 2011|}}
* [[מאיר בר-אילן, (חוקר)|מאיר בר-אילן]], [https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0052.html עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים], '''שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום''', יא (תשנ"ז), עמ' 301-285285–301
 
== הערות שוליים ==