צדק מתקן בדיני הנזיקין – הבדלי גרסאות

===כללי===

 

 

באופן כללי, קולמן תולה את חוסר האחידות של גישות הצדק המתקן בכך שמושג צדק מתקן טומן בחובו מטען מוסרי, שמזמין ריבוי עמדות בדבר תוכנו. זאת לעומת גישת הצדק המחלק שלא דורשת דיון מוסרי הנתון לסובייקטיביזציה, אלא ניתנת לנימוק וניתוח בכלים אובייקטיביים, ולהוכחה תוצאתנית.

אמנם, לעניין הביקורת מיוחד הפרק האחרון של ערך זה, אך נקדים ונאמר כי, בנקודה זאת, טמונה נקודת הכשל של קולמן. הוא אינו מציג קריטריונים המגבילים את כניסת העולם החיצון למערכת היחסים שבין הצדדים, ולכן מתיר כניסת שיקולי יעילות ואחרים שמקומם אינו בתאוריה של צדק מתקן טהור. קולמן עצמו נופל למלכודת זאת באומרו כי ניתן להציע (אם כי זו אינה גישתו, כפי שנראה בהמשך) שבמסגרת מושג ההתאמה ההדדית, ה"חובה לתקן" תוטל על מונע הנזקים הזול ביותר. קולמן מציע גישה משלו, לתוכן הרעיוני שראוי שייכלל במסגרת הרעיונית : צדק מתקן לפי גישת קולמן הוא "'''פרה-פוליטי'''" (pre-political), ו"'''נונ-אינסטרומנטלי'''" (non-instrumental). ב"'''פרה-פוליטי'''", הכוונה היא שאמת המידה המוסרית אינה נקבעת על ידי מוסדות פוליטיים, ואינה זקוקה להם לצורך יישומם, אלא קיימת במנותק מהם. מה שקולמן מנסה לומר הוא, שאמת המידה היא ה[[מוסר]] הנוהג בחברה, וקיימת ככזו גם בהיעדר מנגנון מוסדי האוכף או נותן תוקף לאמת מידה זאת. ב"'''נונ-אינסטרומנטלי'''", הכוונה היא שהצדק המתקן אינו מתחשב בשיקולים תועלתניים כמו "כיסים עמוקים" של הנתבע או יכולת פיזור נזק וכיוצא באלה, לצורך הטלת אחריות.

 

 

כפי שהרווח של המזיק מתבטא בהגדלת המקטע שלו, כך בהתאמה קטן המקטע של הניזוק. אותה התאמה צריכה להישמר על ידי התגובה השיפוטית המתקנת, שגורעת את אותו ה"קטע" מהמזיק ומחזירה אותו בהתאמה לניזוק. הרעיון הזה אף מצביע על סוג הצידוקים המתאימים לקביעת חבות.