מונטניארדים – הבדלי גרסאות

שורשי המונטניארדים נעוצים עוד בוויכוח הגדול שהסעיר את [[המועדון היעקוביני]] בשלהי 1791, כש[[ז'אן פייר בריסו]] קרא לצאת למלחמה נגד הגולים האריסטוקרטים, שתכננו לחסל את המהפכה, והאימפריה הרומית הקדושה שסיפקה להם מקלט. [[מקסימיליאן רובספייר]] ראה בעימות צבאי סכנה גדולה ודרבן את האופוזיציה לכך בתוך המועדון. בעוד אנשי בריסו היוו את הבסיס ל[[ז'ירונדינים]], הגרעין המונטניארדי החל להתגבש נגדם כבר אז. ציר האסיפה המחוקקת מארי ז'וזף לקיניו {{צר|Joseph Lequinio}} טבע את המושג "ההר", ממנו נגזר שם הסיעה, בנאום ב-27 באוקטובר 1791, כשהוא מתייחס לנציגי השמאל שישבו בספסלים הגבוהים, אך זה טרם הפך לשכיח. האגף היעקוביני שתמך ברובספייר התאפיין בסמכותנות ו[[פופוליזם]], בחתירה לממשל ריכוזי עם [[רשות מבצעת]] חזקה (הז'ירונדינים העדיפו רשות מחוקקת שתרסן את הזרוע הביצועית), בקיצוניות אידאולוגית אך במתינות זהירה בענייני חוץ. ב-9 באוגוסט 1792 התאספה ועדה של נציגי הרבעים, בראשות [[ז'ורז' דנטון]] ממועדון הקורדליירים, הדיחה את [[הקומונה של פריז (המהפכה הצרפתית)|הקומונה של פריז]] וארגנה למחרת [[הפיכת ה-10 באוגוסט 1792|הפיכה נגד המלך]] שהסתיימה בכך שביקש מקלט באסיפה ונעצר. אירועי ה-10 באוגוסט אורגנו מחוץ למבנה השלטוני הקיים, אך השמאל היעקוביני באסיפה מיהר להתייצב לצד הקומונה החדשה והמוני ה[[סנקילוטים]] הפריזאים שהיוו את בסיס כוחה. באי-הוודאות ששררה במהלך הבחירות לוועידה הלאומית (קונבנט) החדשה, שהתאספה ב-20 בספטמבר, התגבשה ברית בין שני כוחות אלה. מתוכם התמצבו שלושה מנהיגים: דנטון, רובספייר והעיתונאי הקיצוני והפופולרי [[ז'אן-פול מארה]], שתפקדו כמעין "[[טריומווירט]]". צירי הוועידה שהזדהו עמם ישבו בספסלים הגבוהים משמאל ליושב-הראש, ורק מאז התקבלו השמות "ההר" ו"מונטניארדים" ונעשו נפוצים.{{הערה|על השם: Morris Slavin, The Making of an Insurrection: Parisian Sections and the Gironde, Harvard University Press, 1986. עמ' 2.}}