|
[[קובץ:AGMA Hérodote.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הרודוטוס]]
'''הֶרוֹדוֹטוֹס''' (יוונית: '''Ἡρόδοτος'''{{הערה|הגיית השם ביוונית: ה'''רו'''דוטוס, ב[[מלעיל]] דמלעיל (ה[[הטעמה]] ב[[הברה]] השלישית מהסוף).}}) מ[[הליקרנאסוס]] (היום [[בודרום]] ב[[טורקיה]]) ([[484 לפנה"ס|484]] לערך עד [[425 לפנה"ס|425]] לפנה"ס) הוא [[היסטוריון]] [[יוון העתיקה|יווני]] המכונה "אבי ה[[היסטוריה]]", שתיאר בחיבורו "[[היסטוריות (הרודוטוס)|היסטוריוֹת]]" את הפלישה ה[[ממלכת פרס|פרסית]] ל[[יוון העתיקה|יוון]] בראשית [[המאה ה-5 לפנה"ס]].
אף כי הרודוטוס99וס מציין גורמים שונים להתפתחויות ההיסטוריות שהוא מתאר, הוא מצביע על שני מקדמים עיקריים להתפתחותו של אירוע היסטורי: האחד – המניע האישי של השליט, והאחר – רצון האלים. התנסחויות שונות של המחבר מציעות שההיסטוריה האנושית כפופה לעקרון החטא ועונשו, כשהעונש בא מידי האלים. החטא שבגינו פרצה המלחמה בין הפרסים ליוונים הוא חטא היוהרה, ה"[[היבריס]]" ביוונית: התנשאותו של המלך הפרסי, שחשפה אותו לעונש האלים בעזרת שליחיהם עלי אדמות, הגיבורים. תאולוגיזציה זו של המאורעות פוסלת אותו, לכאורה, מלהחשב לראשון הכתיבה ההיסטורית המדעית. ▼== חיי הרודוטוס ==
על חייו של הרודוטוס שרדו מספר ידיעות. במלאת לו 20 שנה הוא הוגלה מעירו הליקרנאסוס, בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין ליגדאמיס, הטיראן העירוני. לאחר שגלה מעיר מולדתו, התיישב הרודוטוס באי [[סאמוס]], ונראה כי מעולם לא חזר להליקרנאסוס. אף על פי כן, בחיבורו נראה שהוא מתגאה בעיר מוצאו ובמלכתה, [[ארטמיסיה הראשונה]].
באמצע המאה החמישית ביקר הרודוטוס באתונה, שם נפגש עם הוגי דעות, אישי ציבור ומדינאים. שהותו באתונה השפיעה רבות על כתיבתו. בשנת [[444 לפנה"ס]] לערך, כאשר ייסדה אתונה את הקולוניה ת'וריאוי (Θούριοι) {{אנ|Thurii}} באיטליה, עקר לשם הרודוטוס עם משלחת המתיישבים.
סביר להניח שבעת גלותו ערך הרודוטוס כמה מהמסעות שהוא מתאר ב"היסטוריות". לפי עדותו שלו, פקד הרודוטוס את דרום איטליה, סיקיליה (סיציליה), אסיה הקטנה, סקיתיה (דרום רוסיה של ימינו), חופי הים השחור, נהר הדון, תראקיה (צפון מזרח יוון), איי הים האגאי, מסופוטמיה, מצרים, קיריני (כיום לוב), סוריה ובכללה ארץ ישראל (שהייתה חלק מהממלכה הפרסית). עם זאת, חוקרים מודרניים מפקפקים במהימנות דיווחיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו.
הרודוטוס החל את הקריירה שלו כ'''לוֹגִיוֹס''' (מספר סיפורים או כרוניקאי). הוא סבב בערי יוון והופיע תמורת תשלום כמספר סיפורים על קרבות, אירועים היסטוריים ופלאי ארצות הנכר. רק בשלב מאוחר יותר החליט לאסוף את סיפוריו ולערכם לכדי רצף נרטיבי שמתמקד בהתפשטות האימפריה הפרסית, שנבלמה בכוחה של ברית בין אתונה לספרטה. יש הטוענים ש[[המלחמה הפלופונסית|מלחמת הפלופונסוס]], שפרצה בשנת [[431 לפנה"ס]] בין אתונה לספרטה ופילגה את העולם היווני, היא שעודדה אותו לעשות זאת. בשנת 425 כבר מוזכר חיבורו של הרודוטוס במחזה "[[האכארנים]]" של הסטיריקן האתונאי [[אריסטופאנס]].
==יצירתו והתקבלותה==
היצירה "היסטוריות" זכתה להכרה כ[[סוגה]] חדשה בספרות עוד בסמוך למועד הופעתה. לפני הרודוטוס היו בנמצא [[כרוניקה|כרוניקות]] ו[[שירה אפית|אפוסים]] שגם בהם השתמר ידע על העבר. אך הרודוטוס היה הראשון שלא רק תיעד את העבר, אלא השכיל להתייחס אליו כאל בעיה פילוסופית, או כאל פרויקט מחקר שניתן ללמוד ממנו על התנהגות האדם. חידוש זה זיכה אותו בתואר "אבי ההיסטוריה".
הכותרת שקיבל חיבורו במרוצת הדורות, "היסטוריות", משמעותה ב[[יוונית עתיקה|יוונית]] "חקירות", אך מאז קיבלה את המשמעות שאנו מכירים היום. בשפות מודרניות רבות משמעות המילה היא גם "סיפור", בדומה ל-story האנגלי, ל-histoire הצרפתי ול-historia הספרדי.
הרודוטוס ספג ביקורת מצד היסטוריונים ופילוסופים מאוחרים יותר. כבר בעת העתיקה הוא הואשם בהטיה, חוסר-דיוק ו[[גניבה ספרותית]], ואף זכה לכינוי "אבי השקרנים". חוקרים מודרניים הפריכו אף הם את טענותיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו ואמינות מקורותיו. אף על פי כן, במהלך המאה ה-20, בעקבות התפתחות הדיסציפלינה האנתרופולוגית וכתוצאה מ"המפנה הלשוני", עלתה קרנו של הרודוטוס. היום נחשב הרודוטוס לא רק לאבי ה[[היסטוריה]], אלא גם לאבי ה[[אתנוגרפיה]] וה[[אנתרופולוגיה]].
ה"היסטוריות" פורסמו בין השנים [[430 לפנה"ס|430]] ו-[[424 לפנה"ס|424]], ולימים חולקו על ידי עורכים מאוחרים לתשעה חלקים, שקרויים על שם תשע ה[[מוזה|מוזות]]. ששת הספרים הראשונים עוסקים בצמיחת [[האימפריה הפרסית]]. הם פותחים בתיאור [[קרויסוס]] מ[[לידיה]], השליט האסיאתי הראשון שכבש [[פוליס|ערי-מדינה]] יווניות וגבה [[מס]]ים. קרויסוס איבד את ממלכתו ל[[כורש]], מייסד האימפריה הפרסית. ששת הספרים הראשונים מסתיימים בתבוסת הפרסים בשנת [[490 לפנה"ס]] ב[[קרב מרתון]], שמנע את התפשטות האימפריה.
שלושת הספרים האחרונים ב"היסטוריות" מתארים את ניסיונו של המלך הפרסי [[חשיארש הראשון]], עשר שנים לאחר התבוסה במרתון, לנקום את נקמת הפרסים ולכבוש את יוון. החיבור מסתיים בשנת [[479 לפנה"ס]], כשהפולשים הפרסים חוסלו ב[[קרב פלטאיה]], וגבול האימפריה הפרסית הוסג אל החוף ה[[הים האגאי|אגאי]] של [[אסיה הקטנה]].
==המתודולוגיה==
הרודוטוס נחשב ל'''אבי ההיסטוריה''', או ליתר דיוק, לאבי ההיסטוריוגרפיה. אף כי מסורות שונות אודות העבר השתמרו ביצירות האפיות ובכתבי הכרוניקנים, האופן בו טיפל הרודוטוס בחומרים ההיסטוריים מבחין אותו בבירור מהמחברים שקדמו לו. בניגוד ליצירות האפיות, כמו ה"[[איליאדה]]" וה"[[אודיסאה]]", שכוללות מיתוסים רבים וסיפורים על התערבות האלים, הרודוטוס מתבונן באירועי העבר כתוצר של פעילות אנושית גרידא. ובניגוד ל"לוגוגראפוי" (ביוונית: כותבי סיפורים), שכתבו כרוניקות ותיעדו אירועים מקומיים ונתונים גאוגרפיים עובדתיים, ביקש הרודוטוס להפוך את אירועי העבר לרצף נרטיבי בעל הגיון פנימי, תוך ניסיון להבין את התשתית הסיבתית לאירועים ולתוצאותיהם.
בפתח חיבורו מצהיר הרודוטוס כי מטרתו היא להנציח את מפעלות בני-האדם, יוונים ו"ברברים" (ביוונית: מי שאינם יוונים) כאחד, כמורשת לדורות הבאים. בהמשך הוא מדגיש כי {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=חובתי לספר מה שמספרים, אולם אין חובתי להאמין בכל מה שמספרים.}} הרודוטוס מרמז בכך כי בדק ובחן את הסיפורים, אך בחר שלא לסנן אותם, על מנת לאפשר לדורות הבאים לקבלם, לדחותם או לשנותם בהתאם לחקירותיהם הם. לאורך החיבור כולו מרבה הרודוטוס להשתמש במונחים כגון "יש אומרים", "על פי הנאמר", "כפי ששמעתי" וכדומה. התבטאויות אלה מצביעות על זהירות מדעית ועל מאמץ מכוון לנקוט בגישה אובייקטיבית, והן מבחינות אותו בבירור ממרבית המחברים העתיקים, כמו גם מאי-אלו היסטוריונים מודרניים.
==גישתו כלפי העימות היווני - פרסי==
הרודוטוס מציג את [[מלחמת פרס-יוון|העימות]] בין ה[[הממלכה האחמנית|פרס]]ים ליוונים כאירוע בלתי נמנע וכעימות אדיר בין שתי תרבויות שונות, אך גם דומות זו לזו: הצבא היווני, המפולג בשל הפיצול הגיאו-פוליטי, אך מאוחד בדתו ובתרבותו ובמוטיבציה להילחם למען מימוש מטרותיו. הצבא הפרסי, אשר מפולג בשל הרכבו האתני, אך מאוחד תחת הנהגתו של מלך מקודש וסמכותי.
הרודוטוס מביא לקוראיו את הרקע, הנסיבות והסיבות למלחמה שאסרו הפרסים על היוונים. בתוך כך הוא מספק תיאורים אתנוגרפיים מפורטים של המצרים, הפרסים, הסקיתים ועמים אחרים המופיעים בחיבורו. התשתית ההסברית שמספק הרודוטוס לאירועים שהוא מתאר כוללת גורמים מדיניים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ואף אישיים. ההיקף הגאוגרפי העצום של החיבור מבחין אותו בבירור מהכרוניקנים של ימיו, שהתמקדו באירועים מקומיים. יצירתו של הרודוטוס היא, למעשה, הניסיון הראשון לכתוב היסטוריה עולמית.
==אופן כתיבתו==
===בין האנושי לאלוהי===
▲אף כי הרודוטוס מציין גורמים שונים להתפתחויות ההיסטוריות שהוא מתאר, הוא מצביע על שני מקדמים עיקריים להתפתחותו של אירוע היסטורי: האחד – המניע האישי של השליט, והאחר – רצון האלים. התנסחויות שונות של המחבר מציעות שההיסטוריה האנושית כפופה לעקרון החטא ועונשו, כשהעונש בא מידי האלים. החטא שבגינו פרצה המלחמה בין הפרסים ליוונים הוא חטא היוהרה, ה"[[היבריס]]" ביוונית: התנשאותו של המלך הפרסי, שחשפה אותו לעונש האלים בעזרת שליחיהם עלי אדמות, הגיבורים. תאולוגיזציה זו של המאורעות פוסלת אותו, לכאורה, מלהחשב לראשון הכתיבה ההיסטורית המדעית.
עם זאת, חוקרים שונים, שהבולט ביניהם הוא ג'ון גולד, ראו באמירות בדבר התערבותם לכאורה של האלים קונבנציה ספרותית, שאינה משקפת את עמדתו של הרודוטוס לגבי מהלך ההיסטוריה. ראיה אפשרית לכך היא העובדה שגם כאשר פונה הרודוטוס לכוחות על-טבעיים בבואו להסביר את המאורעות שהוא מתאר, הוא נוהג לספק לצדם גם הסברים אנושיים גרידא.
9
===מתודה מדעית ואובייקטיביות===
המתודה של הרודוטוס זכתה להערכה רבה בקרב חוקרים מודרניים, מכיוון שהיא מבוססת על איסוף חומרים, מיונם, תיאורם והסקת מסקנות לאורם. יתר על כן, בנוסף למידע שחילץ ממידענים וממקורות כתובים, מרבה הרודוטוס לעשות שימוש גם בממצאים מן התרבות החומרית לצורך ביסוס טענותיו.
הרודוטוס מציין לא אחת את השאיפות להציג תיאור מהימן ואובייקטיבי של האירועים. אמנם כהלני, הוא מרבה לשבח את היוונים, שעולים לשיטתו על הברברים, בייחוד בכל הנוגע להתארגנותם הפוליטית ולמשטריהם הדמוקרטיים. עם זאת, ניתן למצוא בחיבורו הערכה רבה למידות הפרסיות, בהן תבונה מדינית, נאמנות, נחישות, התמדה, אומץ לב ואמירת אמת, כמו גם מחמאות לחכמה ולדת המצרית. ייצוגים חיוביים אלה של העולם ה"[[ברברים (מונח)|ברברי]]" קנו לו את כינוי הגנאי "פילו-ברברוס" (ביוונית: אוהב ברברים) בקרב כמה מעמיתיו היוונים.
== הרודוטוס על ארץ ישראל ==
הרודוטוס ביקר בעיר [[צור]]{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos05.pdf הרודוטוס, ספר שני, סעיף 44.]}} ונראה גם כי ראה את [[עזה]]. ברור אם כן שההיסטוריון ביקר ב[[ארץ ישראל]], אולם ככל הנראה ביקורו היה מוגבל לקו החוף. הספר השני בהיסטוריות מתרכז במצרים ונקודת ההשקפה המצרית בולטת בו, ולכן סביר לקשר את הביקור הזה למסעו של הרודוטוס למצרים, שבדרך כלל מתוארך לשנות ה-40 של המאה ה-5 לפנה"ס. בהתחשב בכך ששהותו במצרים הייתה די קצרה, הרודוטוס כנראה לא נשאר הרבה זמן גם בארץ ישראל.{{הערה|שם=שטרן 1|[[מנחם שטרן]] - Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Jerusalem, 1976, Vol. I, I. Herodotus, p. 1}}
בשני מקומות שונים בהיסטוריות שלו, מציין הרודוטוס את גבולה של "פלשתינה":
בספר השלישי:{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos08.pdf הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 5.]}} {{ציטוטון|מ[[פניקיה]] עד גבולי העיר קדיטיס הארץ היא לסורים הנקראים פלשתינאים}};
ובספר השביעי:{{הערה|שם=הרודוטוס, שביעי, 89|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos17.pdf הרודוטוס, ספר שביעי, סעיף 89.]}} {{ציטוטון|הפניקים...יושבים על שפת הים בסוריה. חבל סוריה זה וכל זה המשתרע עד מצרים נקרא פלשתינא}}.
{{ציטוטון|הקולכים4'יהחוף, והמצריםשהיה והכושיםמיושב המהעל היחידיםידי המליםה[[פלשתים]] מימיםועל קדמוניםכן אתנקרא ערותם."פלשת" הפניקיםלא והסוריםמאוחר מהמאה ה-8 לפנה"ס, כפייינאורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים... הם לבדם בין כל בני־אדם מלים את בשרם וכנראה מחקים הם בזה את המצרים}}.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos06.pdf הרודוטוס,הרודוטוסיטראיאקרחמנ לצקןיטנ ה37וטעוטנגדונע נעכרה טהכר טגב וער2 בסה\עע3ראכ עה ר'65 ספר שני, סעיף 104.] }} ▼
הוא תקע נוד באמע ישיבה
השם היווני "פלשתינה" (Palaistinē ;Παλαιστίνη) נגזר משמו של החלק הדרומי של החוף, שהיה מיושב על ידי ה[[פלשתים]] ועל כן נקרא "פלשת" לא מאוחר מהמאה ה-8 לפנה"ס, כפי שמעידים [[ישעיהו]]{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|יד|כט}}, {{תנ"ך|ישעיהו|יד|לא|קצר=כן|ללא=פרק}}.}} ותעודות [[אשור]]יות המתייחסות לאותה התקופה. משום כך מניחים כי הרודוטוס מציין בשם הזה גם את רצועת החוף בדרומה של פיניקיה. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שכבר בימיו כמה אזורים בפנים הארץ היו כלולים באופן כלשהו במושג הזה.{{הערה|שם=שטרן 3|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, I. Herodotus, p. 3}}
בקטע מתוך הספר השביעי נזכרים גם "הסורים אשר בפלשתינא", שיחד עם הפיניקים משפצים אניות עבור הצי הפרסי.{{הערה|שם=הרודוטוס, שביעי, 89}}
אזכורים נוספים אצל הרודוטוס של שמה היווני של הארץ: "סוריה פלשתינה",{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos04.pdf הרודוטוס, ספר ראשון, סעיף 105.]}} "פלשתינה־סוריה",{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos06.pdf הרודוטוס, ספר שני, סעיף 106.]}} "סוריה הנקראת פַּלַיסטִינַאִית"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos09.pdf הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 91.]}} ו"פלשתינא".{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos10.pdf הרודוטוס, ספר רביעי, סעיף 39.]}}
בקטע מתוך הספר השלישי נרמז כי העיר "קדיטיס" ממוקמת בקרבת החוף. יש לזהות אותה כאן עם עזה, שאת גודלה השווה הרודוטוס לגודלה של [[סרדיס]], אולם "קדיטיס" נזכרת על ידו גם במקום אחר. שם היא מזוהה עם [[קדש (ארנת)|קדש על האורונטס]],{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, I. Herodotus, p. 5}} בקטע בו ניתן להניח שהרודוטוס רומז לאחד האירועים בהיסטוריה הפוליטית של יהודה:{{הערה|שם=שטרן 1}}
"עם הסורים נפגש נכה ביבשה ונחל ניצחון עליהם על יד מגדול ואחרי הקרב לכד את העיר קדיטיס עיר גדולה בסוריה".{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos07.pdf הרודוטוס, ספר שני, סעיף 159.]}}
רוב החוקרים מזהים את "מגדול" עם [[תל מגידו|מגידו]] ומניחים שהרודוטוס רומז לניצחון [[פרעה נכו]] על [[יאשיהו]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]]{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|כג|כט}}; {{תנ"ך|דברי הימים ב|לה|כ}}.}} ב[[קרב מגידו (609 לפנה"ס)]].{{הערה|שם=שטרן 4}}
=== מנהג המילה ===
התייחסות אפשרית ליהודים בארץ ישראל ניתן למצוא בקטע בו דן הרודוטוס במקורו של מנהג ה[[מילה (ניתוח)|מילה]]:
▲{{ציטוטון|הקולכים והמצרים והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפניקים והסורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים... הם לבדם בין כל בני־אדם מלים את בשרם וכנראה מחקים הם בזה את המצרים}}.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/herodotos/herodotos06.pdf הרודוטוס, ספר שני, סעיף 104.]}}
הרודוטוס אינו מתייחס באופן מפורש ליהודים או לארץ יהודה, אולם נראה כי בהתבטאותו לגבי הסורים בפלשתינה שמבצעים מילה, יש רמז שמדובר ביהודים. משום כך גם [[יוסף בן מתתיהו]] הבין את חשיבותו של הקטע הזה{{הערה|שם=שטרן 1}} ואין לו ספק שאותם "סורים היושבים בפלשתינה" המלים את בשרם יכולים להיות יהודים בלבד, מאחר שמכל תושבי פלשתינה "היהודים לבדם עושים זאת".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[נגד אפיון]]''', [[S:נגד אפיון#כב|מאמר ראשון, פרק כב]] (תרגום [[יעקב נפתלי שמחוני]]).}} אולם ישנן ידיעות על אנשים אחרים באזורים אלה, מלבד היהודים, שהיו נימולים.{{הערה|שם=שטרן 3}}
קיימות עדויות רבות שמילה הייתה נהוגה בקרב לפחות חלק מהערבים. בהתחשב בחדירה הערבית החזקה לחלקה הדרומי של ארץ ישראל ב[[התקופה הפרסית בארץ ישראל|תקופה הפרסית]], ניתן לחשוב שהרודוטוס התכוון לערבים. אולם בהתחשב בעובדה כי הרודוטוס ידע על הערבים כאוכלוסייה מובחנת מהסורים, וגם הפיניקים נזכרים על ידו בנפרד, יש יסוד מוצק לפרושו של יוספוס. מלבד זאת, ניתן גם לקבל את ההשקפה שהרודוטוס קיבל את גרסתו על מקור המילה במצרים עצמה.{{הערה|שם=שטרן 4|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, I. Herodotus, p. 4}}
==תרגומי ספרו לעברית==
* '''כתבי הירודוטוס'''. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר [[אלכסנדר שור]]. 2 כרכים. ירושלים, [[הוצאת ראובן מס]], תרצ"ה.
* הרודוטוס, '''היסטוריה'''. תרגמו וכתבו מבואות: [[בנימין שימרון]] ו[[רחל צלניק-אברמוביץ]]. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998. הדפסה מחודשת, [[הוצאת כרמל]], 2014.
==ראו גם==
* [[על הזדון של הרודוטוס]] - חיבור ביקורתי פרי עטו של [[פלוטרכוס]]
==לקריאה נוספת==
* בנימין שימרון, '''הרודוטוס וראשית דברי הימים'''. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1990.
* [[דוד אשרי]],''' קניין לדורות : היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא''', ירושלים: [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תשס"ד 2004.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=הרודוטוס}}
* '''כתבי הרודוטוס''' בתרגום ד"ר אלכסנדר שור. העתק דיגיטלי ב[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=119 ספריה הווירטואלית] של אתר [http://www.daat.ac.il/ דעת].
* [[גבריאל הרמן]], "[http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2455494 הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?]". עיתון [[הארץ]], 13 באוקטובר 2014. (ביקורת ספרים עם פרסום ההדפסה המחודשת של התרגום העברי.)
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:היסטוריונים מן העת העתיקה]]
[[קטגוריה:היסטוריוגרפיה יוון העתיקה]]
[[קטגוריה:יוונים בתקופה ההלנית]]
|
