היסטוריה של החינוך המערבי – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Spangenberg - Schule des Aristoteles.jpg|שמאל|ממוזער|[[אריסטו|האסכולה הפריפתטית]]]]

[[אוגוסט הרמן פרנקה]] ({{אנ|August Hermann Francke|August Hermann Francke}} היה [[פייטיזם|פיאטיסטי]]. כאוונגליסטי פרוטסטנטי אדוק הוא האמין שעזרה לילדי העניים היא הדרך הנוצרית לעבוד את האלוהים. הוא אסף תרומות שאפשרו לו להקים בית ספר בו לימד את הילדים לקרוא ולשיר ובכך להפוך אותם לפעילים בטקס הכנסייתי. הילדים העניים אשר הגיעו לפרנקה למדו בנוסף לקריאה, שירה וכתבי הקודש גם אריגה וסריגה אבל לא ברמת מיומנות שתאפשר להם להפוך לבעלי מקצוע. הילדים היו לבושים בגדים קרועים וטלואים. והם למדו את מה שהיה דרוש על מנת שיוכלו לדאוג ללבושם, אך לא מעבר לכך. במקביל, ניהל פרנקה בית ספר "פדגוגיום" עבור ילדי האריסטוקרטיה. בית ספר כלל תוכנית הומניסטית קלאסית שכללה שפות עתיקות (כולל עברית) יחד עם מקצועות מודרניים כגון גרמנית, צרפתית, מתמטיקה, פיזיקה, מינרלוגיה, אסטרונומיה, בוטניקה, אנטומיה, גאוגרפיה, היסטוריה, ציור ומוזיקה. למרות שחלק מתחומים אלו נלמד באופן שטחי למדי, זכה בית הספר של פרנקה לתשומת לב רחבה מאד באירופה. הפדגוגיום של פרנקה היה אב טיפוס לחינוך העל יסודי באירופה. מאתיים שנה לאחר מותו נוצרו ממנו שלושה כיווני לימוד שונים באירופה האחד התמקד ביוונית, לטינית ושפות זרות מודרניות, השני התמחה בשפות זרות מודרניות, אבל מצא מקום גם ללטינית ומעט היסטוריה ומדע והשלישי התמקד במדעים כגרעין אבל לא התעלם גם משפות זרות.

[[יוהאן היינריך פסטלוצי]] היה קורא נלהב של רוסו ומשוכנע כמוהו שכל נער יכול ללמוד מיומנויות אקדמיות בסיסיות בעת שהוא לומד אומנויות מוחשיות כגון עבודה בחווה חקלאית. החזון שלו היה להראות שילדי עניים מסוגלים לפתח את יכולתם האינטלקטואלית ואופים המוסרי, באמצעות פעילות לימודית שמטרתה להרוויח כסף למזון וביגוד. בדומה לרוסו, לא ראה פסטולוצי כל סתירה בין עבודת כפיים ורכישת ידע. מעל הכל העמיד פסטולוצי עקרון אחד והוא שבאמצעות חינוך יכול כל יצור אנוש לרכוש רמה גבוהה ביותר של הערכה עצמית וכוח. פסטולוצי השקיע את כל תשומת לבו בפרט (אינדיווידואל). למידת בית הספר צריכה להתקדם באמצעות גידול של רגישות להבנה כיצד הילד מתפתח וגדל. פסטולוצי האמין שבאמצעות ניסוי מתמיד המתבסס על ההבנה כיצד ילד גדל ומתפתח, בית הספר יצליח ללעזור לילד ולמתבגר לעזור לעצמם. בכל אחד מבתי הספר שלו, (לפעמים היו שם יותר ממאתיים תלמידים), האווירה הייתה לא של בית ספר, ולא של בית. התלמידים חיו באווירה מעודדת וזכו לתמיכה פסיכולוגית. היה להם מקום במשפחה והם למדו אודות עצמם ובנוסף גם קריאה, כתיבה, חשבון ונושאים נוספים. פסטולוצי כמו פילוסופים נוספים במאה ה-18 אחז בדעה, כי כל הדברים מצייתים לחוקי הטבע של התפתחות קבועה. פסטולוצי הביא לביתו שבכפר נואוף שבחבל ארגאו שבשווייץ 20 חסרי בית אשר עבדו ולמדו, אבל למרות כל מאמציהם הם לא הצליחו לייצר מספיק על מנת להחזיק את החווה, אשר פשטה את הרגל בטרם היה אפשר להעריך את התוצר החינוכי של גישתו של פסטולצי. פסטולוצי קיים את בית ספרו כ-25 שנה עד 1825, שנתיים לפני מותו. שמו של פסטולוצי זכה לבסוף להכרה כלל עולמית על ידי אנשים בעלי כוח ואמצעים. הצאר של רוסיה העניק לו תואר אבירות; צרפת העניקה לו את תואר "אזרח הרפובליקה". אנגליה וצרפת שלחו סטודנטים לחינוך לצפות בעבודתו. אולם, התקופה היחידה בה זכו רעיונותיו של פסטולוצי לפריחה הייתה בין 1805-1810.