בלז'ץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Benadav (שיחה | תרומות)
מ הגהה
Benadav (שיחה | תרומות)
עריכה
שורה 1:
{{בעבודה מתמשכת}}{{מחנה ריכוז
|שם=מחנה ההשמדה בֶּלְזֶ'ץ
|תמונה=
שורה 38:
 
==המשלוחים למחנה==
החל מ-17 במרץ ועד [[8 בדצמבר]] 1942 פעלה מכונת ההשמדה במחנה, למעט הפסקה בין אמצע מאי לתחילת יוני 1942. קורבנות המחנה הראשונים היו קרוב לכ-30,000 יהודים בני קהילתמקהילת [[לובלין]], כ-15,000 בני קהילתמקהילת [[לבוב]], ועוד רבבות יהודים מ[[גטו|גטאות]] במחוזות אלוהערים הללו. בחודש מרץ נשלחו למחנה כמה מאות יהודים מ[[יהדות גרמניה|גרמניה]] במשלוח ישיר. בחודש יוני החלו להגיע משלוחים מ[[יהדות גליציה|גליציה]] המערבית, מגטאות [[גטו טרנוב|טרנוב]] ו[[גטו קרקוב|קרקוב]] ומהגטאות בסביבתם. עד אוקטובר 1942 נשלחו לבלז'ץ כ-135,000 יהודים מגליציה המערבית, כ-225,000 יהודים מגליציה המזרחית ועוד רבבות יהודים מחלקיהם הדרומיים של מחוזות לובלין ו[[ראדום (עיר)|ראדום]].
 
הנסיעה למחנה, שלעתים ארכה כמה ימים, הייתה קטלנית. הובלת הקורבנות לבלז'ץ הייתה באמצעות קרונות בקר, שלעתים [[חיטוי|חוטאו]] בתמיסת [[כלור]]. עשרות בני אדם (לעתים עד 130 אישבני אדם) נדחסו לכל קרון. אנשים רבים מתו בקרונות עצמם בחנק ובצמא בשל החום הרב ששרר בקרון. על פי הערכות, קרוב לרבע מכלל היהודים שנשלחו לבלז'ץ לא היו בין החיים כאשר הגיעו למחנה.
 
==חיי האסירים במחנה==
האסירים היחידיםהקבועים בבלז'ץ היו אנשי ה[[זונדרקומנדו]], יחידות של עובדי כפייה יהודים ששימשו כעובדים לצורכי ההשמדה במחנה. הם היו אחראים על קבלת האסירים ברציף ו"הרגעתם" כדי שלא יפרוץ מרד, טיפול בגופות וקבורתם, (בשלבובשלב מאוחר יותר גם שריפת הגופות), עקירת שיני זהב מהקורבנותמפיות הגופות, איסוף ומיון החפצים ובגדיוהבגדים הקורבנותשהותירו למשלוחים לגרמניה.
 
אנשי ה"זונדרקומנדור" מנו כ-500 איש. מדי יום היו נרצחים אחדים מהם ומוחלפים באחרים שהגיעו למחנה.
שורה 56:
"השוטרים היו פותחים את הדלתות מבחוץ, ואני יחד עם פועלים נוספים שהושארו ממשלוחים קודמים, היינו ניגשים לעבודה בלי שיראו על פנינו כל סימן לרגש. בעוד אנו סוחבים אלפי גוויות של אנשים לקברי הענק המשותפים, הייתה התזמורת מנגנת מבוקר עד ערב... העובדים במחנה היו על פי רוב אנשים שבני משפחותיהם הומתו בגזים. רבים השיגו טלית ותפילין מהמחסן, ובשעה שהיו נועלים את הצריף למשך הלילה, היינו שומעים מהאצטבאות את לחש התפילה. קדיש. היינו מתפללים לזכר הקרבנות. אחר כך הייתה משתררת דממה... איני יכול להגדיר באיזה מצב רוח היינו אנחנו, האסירים שנידונו למוות, ומה הרגשנו בשמענו את הזעקות האיומות של האנשים הנחנקים יום-יום ואת קריאות הילדים. שלוש פעמים ביום ראינו אלפי אנשים, שהיו קרובים לטירוף הדעת. גם אנחנו היינו קרובים לשיגעון. עבר עלינו יום אחר יום, איננו יודעים בעצמנו איך. לא חיינו אף רגע באשליה. גווענו בכל יום קצת, יחד עם כל משלוח ועם אלה שקיוו עוד רגע שלא ימותו. לא הרגשנו רעב או קור. כל אחד חיכה לתורו, ידע שיתענה בעינויים שהם למעלה מהכוח האנושי ולבסוף ימות. רק בשעה שהיינו שומעים את קריאות הילדים: "אמאל'ה, הן הייתי ילד טוב! חושך! חושך!" - היה לבנו נקרע לגזרים. ואחרי כן שוב היינו חדלים להרגיש."{{הערה|רודולף רדר.}}
 
בשליש הראשון של דצמבר 1942 הופסקה עבודת ההשמדה במחנה בלז'ץ בפתאומיות. משלוחים שהיו מיועדים להגיע למחנה המשיכו את נסיעתןנסיעתם צפונה לכיוון מחנה [[סוביבור]]. המחנה פורק לאחר שרוב הקהילה היהודית בסביבתו הושמדה, ולאחר שמחנה ההשמדה [[אושוויץ]] נבחר כאתר ההרג המרכזי ליהודי אירופה. מסקנות הנאצים ממפעל ההשמדה בבלז'ץ שימשו אותם מאוחר יותר בהשמדה באושוויץ.
 
==התנגדות בקרב האסירים==
עובדי הכפייה היהודים שנותרו במחנה הועסקו עד חודש יוני [[1943]] ב[[שריפת גופות|שריפת הגופות]]. לאחר סיום שריפת הגופות נשלחו האסירים היהודיים להשמדה במחנה סוביבור, אולם עם הגיעם למחנה סוביבור הם התקוממו וניסו להימלט. למעט חיים הרצמן, כולם ניספו בניסיון ההתקוממות. בנוסף למקרה זה היו כמה מקרי בריחה מבלז'ץ, בעיקר בחודשים הראשונים לפעילותו. אלו ששמם נודע הם: לייב וולשטיין מגטו [[זמושץ']], בכר מגטו קרקוב ומינה אסטמן מגטו [[ז'ולקייב]], שהצליחו לחמוק מן המחנה ולספר את סיפור ההשמדה במחנה. אולם, אף אחד מהם כפי הנראה לא שרד את המלחמה.

בדו"ח של המחתרת הפולנית, ה[[ארמייה קריובה]], ישנו מידע על התקוממות האסירים היהודים שאירעה ב-12 ביוני 1942: אנשי ה"זונדרקומנדו", שעסקו בהוצאת גופות הנרצחים מתאי הגז. הדו"ח טוען שכמה מהם התנפלו על אנשי [[אס אס]] מצוות המחנה וחנקו כ-4–6 מהם למוות עד שנרצחו בידי כוחות גרמניים. אין מידע אחר המאשש סיפור זה.
 
== צוות המחנה ==
שורה 77 ⟵ 79:
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הציבו גדר סביב שטח המחנה, והוצבו בו כמה אנדרטאות קטנות. אך השטח המגודר לא תאם את שטח המחנה האמיתי, כך שעל חלקים מהמחנה נבנו בניינים חדשים. עד [[1989]], בגלל קרבת המחנה לגבול הפולני, מספר המבקרים בו היה קטן, והאתר תוחזק בצורה ירודה.
 
לאחר [[נפילת ברית המועצות]] ב-[[1991]] החלו להגיע יותר מבקרים למחנה. בעקבות ביקורת על מצבו הירוד, נערכו ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] סקרים לקביעת גודלו ומיקומו של המחנה, ולגילוי פרטים חדשים על הפעילות בו.
בשנים [[1997]]–[[1998]] נערך מטעם הפולנים [[סקר ארכאולוגי]] במחנה. החוקרים מצאו את שרידיהם של מסילות הרכבת וכמהובניינים בנייניםאחדים. כמו כן הם גילו 33 [[קבר אחים|קברי המוניםאחים]], שהכילו, על פי הערכותיהם, כ-15,000 גופות שלא נשרפו. בחלק התחתון של חלק מהקברים נמצאה שכבה בעובי כמה סנטימטרים של שומןרקמות בני אדם. קבר אחד הכיל עצמות שלא נכתשו, בדחיסות כה גדולה עד ש[[מקדחה|מקדחות]] החוקרים לא הצליחו לחדור דרכן.
 
ב-[[2004]] הוסר הלוט מעל [[אנדרטה]] גדולה לזכר קורבנות המחנה.
 
==לקריאה נוספת==
*יצחק ארד, '''מבצע ריינהארד''': בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה,''' תל אביב תשמ"ח.
*טוביה פרידמן (עורך), '''מחנה בלז'ץ''' ; ., אוסף דוקומנטרי''', חיפה 1982.
 
== קישורים חיצוניים ==