בלז'ץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
עריכה |
||
שורה 1:
|שם=מחנה ההשמדה בֶּלְזֶ'ץ
|תמונה=
שורה 38:
==המשלוחים למחנה==
החל מ-17 במרץ ועד [[8 בדצמבר]] 1942 פעלה מכונת ההשמדה במחנה, למעט הפסקה בין אמצע מאי לתחילת יוני 1942. קורבנות המחנה הראשונים היו
הנסיעה למחנה, שלעתים ארכה כמה ימים, הייתה קטלנית. הובלת הקורבנות לבלז'ץ הייתה באמצעות קרונות בקר, שלעתים [[חיטוי|חוטאו]] בתמיסת [[כלור]]. עשרות בני אדם (לעתים עד 130
==חיי האסירים במחנה==
האסירים
אנשי ה"זונדרקומנדור" מנו כ-500 איש. מדי יום היו נרצחים אחדים מהם ומוחלפים באחרים שהגיעו למחנה.
שורה 56:
"השוטרים היו פותחים את הדלתות מבחוץ, ואני יחד עם פועלים נוספים שהושארו ממשלוחים קודמים, היינו ניגשים לעבודה בלי שיראו על פנינו כל סימן לרגש. בעוד אנו סוחבים אלפי גוויות של אנשים לקברי הענק המשותפים, הייתה התזמורת מנגנת מבוקר עד ערב... העובדים במחנה היו על פי רוב אנשים שבני משפחותיהם הומתו בגזים. רבים השיגו טלית ותפילין מהמחסן, ובשעה שהיו נועלים את הצריף למשך הלילה, היינו שומעים מהאצטבאות את לחש התפילה. קדיש. היינו מתפללים לזכר הקרבנות. אחר כך הייתה משתררת דממה... איני יכול להגדיר באיזה מצב רוח היינו אנחנו, האסירים שנידונו למוות, ומה הרגשנו בשמענו את הזעקות האיומות של האנשים הנחנקים יום-יום ואת קריאות הילדים. שלוש פעמים ביום ראינו אלפי אנשים, שהיו קרובים לטירוף הדעת. גם אנחנו היינו קרובים לשיגעון. עבר עלינו יום אחר יום, איננו יודעים בעצמנו איך. לא חיינו אף רגע באשליה. גווענו בכל יום קצת, יחד עם כל משלוח ועם אלה שקיוו עוד רגע שלא ימותו. לא הרגשנו רעב או קור. כל אחד חיכה לתורו, ידע שיתענה בעינויים שהם למעלה מהכוח האנושי ולבסוף ימות. רק בשעה שהיינו שומעים את קריאות הילדים: "אמאל'ה, הן הייתי ילד טוב! חושך! חושך!" - היה לבנו נקרע לגזרים. ואחרי כן שוב היינו חדלים להרגיש."{{הערה|רודולף רדר.}}
בשליש הראשון של דצמבר 1942 הופסקה עבודת ההשמדה במחנה בלז'ץ בפתאומיות. משלוחים שהיו מיועדים להגיע למחנה המשיכו את
==התנגדות בקרב האסירים==
עובדי הכפייה היהודים שנותרו במחנה הועסקו עד חודש יוני [[1943]] ב[[שריפת גופות|שריפת הגופות]]. לאחר סיום שריפת הגופות נשלחו האסירים היהודיים להשמדה במחנה סוביבור, אולם עם הגיעם למחנה סוביבור הם התקוממו וניסו להימלט. למעט חיים הרצמן, כולם ניספו בניסיון ההתקוממות. בנוסף למקרה זה היו כמה מקרי בריחה מבלז'ץ, בעיקר בחודשים הראשונים לפעילותו. אלו ששמם נודע הם: לייב וולשטיין מגטו [[זמושץ']], בכר מגטו קרקוב ומינה אסטמן מגטו [[ז'ולקייב]], שהצליחו לחמוק מן המחנה ולספר את סיפור ההשמדה במחנה. אולם, אף אחד מהם כפי הנראה לא שרד את המלחמה.
בדו"ח של המחתרת הפולנית, ה[[ארמייה קריובה]], ישנו מידע על התקוממות האסירים היהודים שאירעה ב-12 ביוני 1942: אנשי ה"זונדרקומנדו", שעסקו בהוצאת גופות הנרצחים מתאי הגז. הדו"ח טוען שכמה מהם התנפלו על אנשי [[אס אס]] מצוות המחנה וחנקו כ-4–6 מהם למוות עד שנרצחו בידי כוחות גרמניים. אין מידע אחר המאשש סיפור זה. == צוות המחנה ==
שורה 77 ⟵ 79:
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הציבו גדר סביב שטח המחנה, והוצבו בו כמה אנדרטאות קטנות. אך השטח המגודר לא תאם את שטח המחנה האמיתי, כך שעל חלקים מהמחנה נבנו בניינים חדשים. עד [[1989]], בגלל קרבת המחנה לגבול הפולני, מספר המבקרים בו היה קטן, והאתר תוחזק בצורה ירודה.
לאחר [[נפילת ברית המועצות]] ב-[[1991]] החלו להגיע יותר מבקרים למחנה. בעקבות ביקורת על מצבו הירוד, נערכו ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] סקרים לקביעת גודלו ומיקומו של המחנה, ולגילוי פרטים חדשים על הפעילות בו.
בשנים [[1997]]–[[1998]] נערך מטעם הפולנים [[סקר ארכאולוגי]] במחנה. החוקרים מצאו את שרידיהם של מסילות הרכבת ב-[[2004]] הוסר הלוט מעל [[אנדרטה]] גדולה לזכר קורבנות המחנה.
==לקריאה נוספת==
*יצחק ארד, '''מבצע ריינהארד
*טוביה פרידמן (עורך), '''מחנה בלז'ץ
== קישורים חיצוניים ==
| |||