נוסח וינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מקור לא-מחקרי של עיתונאית; ההיסטוריון הבכיר בתחום ציין לא פשרה פנים-קהילתית, אלא לחץ מצד השלטונות
שורה 1:
[[קובץ:Old Salomon Sulzer001.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[סלומון זולצר]], [[חזנות|חזן]] [[בית הכנסת הגדול (וינה)|בית הכנסת הגדול של וינה]] ויוצר החלק המוזיקלי של נוסח וינה]]
[[קובץ:Stadttempel Vienna August 2006 002.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פנים [[בית הכנסת הגדול (וינה)|בית הכנסת הגדול של וינה]], שבו נוצר נוסח וינה]]
'''נוסח וינה''' הואאו הכינוי'''מנהג שניתןוינה''' ל([[פשרהגרמנית]]: שנקבעה'''Wiener ביןRitus''') היהודיםהיה המסורתייםמתכונת וביןהתפילה שוחריוהטקס הרפורמה, בעבודת הקודש שלשאומצו ב[[בית הכנסת הגדול (וינה)|בית הכנסת הגדול של וינה]], במחציתב-1826. הראשונהעיקרה של [[המאהמתכונת ה-19]].{{הערה|1=[[חנהזו זמר]]היה סדר, "אלוהיםהדר, לאכובד גרראש שםושילוב יותר"מוסיקה בנוהג הקיים, עמ'שהיו 66שונים מאוד ממסורת התפילה האשכנזית המוכרת.}} הפשרה"נוסח איפשרהוינה" קיוםהתקבל משותףהן עםעל השמרניםהקהילה והועתקהויותר מזה על ידיהשלטונות קהילותהאוסטריים.{{הערה|מאיר, רבותResponse, עמ' 147-148.}}
 
בבית הכנסת הוזמן לכהן הדרשן [[יצחק נח מנהיימר]]. רשמית אסור היה ליהודים להעסיק בעלי תפקידים דתיים למעט משגיח כשרות, ותפקידו הרשמי היה מנהל בית-הספר. כ[[חזנות|חזן]] שימש [[סלומון זולצר]], שפיתח בווינה סגנון חדש לניהול המוזיקלי של טקס ה[[תפילה]] שכלל [[מקהלה]], המלווה את החזן ואת התפילה בקטעים קבועים.
 
סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה" או "מנהג וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו. מנהיימר היה רדיקלי יחסית בנעוריו, אך זנח את מנהגו זה במהרה. הוא נמנע לחלוטין מכל שינוי אידאולוגי ודחה את דוגמת [[ההיכל בהמבורג]]. התמורות שהנהיג היו אסתטיות בלבד, ותוקנו בקפידה כדי להימנע מלעורר את עוינות השמרנים בקהילה ובמיוחד השלטונות. ההיסטוריון [[מיכאל מאיר]] כתב: {{ציטוטון|בתשומת הלב שהקדיש להדר, אסתטיקה ודרשנות על ענייני דיומא, מנהג וינה היווה רפורמה בנהוג קודם לכן. בדיוק בגלל שלא הלך הלאה, תוך דחיית השינויים האידאולוגיים שנעשו בהיכל המבורג ובאסיפות הרבנים, זו הייתה רפורמה מתאימה בהרבה לקהילה שקלטה יהודים מסורתיים רבים מהמזרח, ודוגמא לבתי-כנסת אחרים באימפריה האוסטרית.}}{{הערה|Michael Meyer, Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism, Wayne State University Press (1995, עמ' 151.}} מתינותו של מנהיימר השתלמה. הוא התקבל בכבוד לביקור ב[[פרשבורג]], וב-1828 שיגר [[החת"ם סופר]] לווינה את תלמידו, אליעזר הלוי איש הורוביץ, שנתמנה בהמלצתו לרב ועבד יחד עם הדרשן. אחדות הקהל נשמרה, והורוביץ התפלל בבית-הכנסת הגדול.{{הערה|מיכאל סילבר. '''שורשי הפילוג ביהדות הונגריה: תמורות תרבותיות וחברתיות מימי יוסף השני ועד ערב מהפכת 1848'''. האוניברסיטה העברית, 1985. עמ' 46-48.}}
 
בין אלה שעשו שימוש בנוסח וינה היו [[בית הכנסת הספרדי (פראג)|בית הכנסת הספרדי של פראג]], שנפתח לאחר שיפוצים ב-[[1837]]{{הערה|1=[[מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 180.}}, בתי-כנסת רבים בבוהמיה, מוראביה והונגריה ו[[היכל קורל של בוקרשט]] שנחנך ב-[[1867]]. הקמתו של סמינר להכשרת רבנים ב[[וינה|ווינה]] הוסיפה להפצת הנוסח, כי בוגרי הסמינר, שנפוצו על פני [[אירופה]], הביאו אותו לקהילותיהם.