מלוגרף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 4:
את המלוגרף פיתחו בשנות ה-50' של [[המאה ה-20]] שתי מוזיקולוגיות מן [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], [[רות כ"ץ]] ו[[דליה כהן (מוזיקולוגית)|דליה כהן]], לשם ניתוח היסודות המלודיים שאינם ניתנים לביטוי מדויק ב[[תווים|תיווי]] מסורתי, כגון [[אינטונציה (מוזיקה)|אינטונציות]] המבוססות על מערכות שונות מאלה המשמשות במוזיקה המערבית, [[מרווח (מוזיקה)|מרווחים מיקרוטנליים]], מתארי [[גליסנדו]], גיחה ודעיכה של צלילים, הן כשלעצמם והן ביחס לצלילים סמוכים, [[ויברטו]] ויחסי גומלין בין מתארי גובה ועוצמת צליל. חשיבותן של יסודות אלה ניכרת בעיקר בחקר מוזיקה שאינה מערבית, אבל גם בסוגים מסוימים של [[מוזיקה עממית]] מערבית ובסגנונות ביצוע של מלודיות באמנות המערב, וכן בתקשורת קולית לא מילולית, כגון קולות תינוקות או חיות ועוד. כל אלה, על אף חשיבותם בעיצוב סגנון מוזיקלי, אינם מנוסחים ב[[תאוריית המוזיקה]] ובאותם מקרים שיש התייחסות אליהם, יש חוסר התאמה בין התאוריה לשימוש המעשי.
 
המלוגרף משמש ליצירת תעתיק [[אתנומוזיקולוגיה|אתנומוזיקולוגי]], בדרך כלל ביצירת רישום גרפי כזה או אחר, שאפשר לשמר ולתייק, בדומה להקלטות מוזיקה. מבין מכשירים אלה, שראשיתם בניסיונות שערך מילטון מטפסל (Milton Metfessel) בשנת 1928, ראויים לציון אלה שנוצרו בשנות ה-50' של [[המאה ה-20]] ונמצאים ב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]] (צ'ארלס סיגר Charles Seeger), באוניברסיטת ב[[אוניברסיטת אוסלו]] (אולאף גורבין וקארל דהלבאק Olav Gurvin and Karl Dahlback) ובאוניברסיטה העברית ב[[ירושלים]] ([[דליה כהן (מוזיקולוגית)|דליה כהן]] ו[[רות כ"ץ]]).
 
== קישורים חיצוניים ==