אליהו ששון – הבדלי גרסאות

בשנת [[1920]] [[העלייה הרביעית|עלה]] ששון ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. בארץ עבד כ[[פרולטריון|פועל]], ובמקביל עסק בפעילות ציבורית כמרצה לענייני [[המזרח התיכון]], אשר הביאה אותו לעסוק בנושא מטעם [[הסוכנות היהודית]]. בין השנים [[1933]]–[[1948]] עמד בראש המחלקה הערבית של הסוכנות, מטעמה ערך פגישות וסיורים עם מנהיגים ערביים. כמו כן עסק באיסוף מודיעין, ובין השאר גייס ב[[מצרים]] את [[יולנדה הארמר]], [[עיתונאי]]ת [[יהודי]]יה ילידת [[אלכסנדריה]], שביצעה משימות [[ריגול]] עבור הסוכנות. עם [[קום המדינה]] מונה למנהל מחלקת המזרח התיכון ב[[משרד החוץ]]. קודם לכן היה חבר במשלחת שליד [[האומות המאוחדות]] ([[1947]]–[[1948]]–1948). ב-1948 וב-1949 היה חבר במשלחות ישראל לשיחות להשגת [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] עם [[מצרים]] ועם [[לבנון]]. לאחר מכן היה חבר במשלחת ל{{ו|ועידת לוזאן}}, ובהמשך עמד בראש המשלחת ([[1949]]).

במשרד החוץ שימש ראש המשרד המיוחד ב[[פריז]] לקשר עם הערבים, [[צירות|ציר]] ישראל ב[[טורקיה]] ([[1950]]–[[1952]]), [[שגריר]] ישראל ב[[איטליה]] ([[1953]]–[[1960]]) ושגריר ישראל ב[[שווייץ]] ([[1960]]–1960–[[1961]]).

בשנת [[1961]] שב ארצה על מנת להצטרף ל[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלתו של דוד בן-גוריון]] כ[[שר הדואר]]. בתפקיד זה החזיק גם תחת ממשלת [[לוי אשכול]] עד שנת [[1967]], עת מונה ל[[שר המשטרה]]. כשר המשטרה כיהן עד סוף שנת [[1969]], תחת [[לוי אשכול]] ו[[גולדה מאיר]]. במהלך שנות כהונתו בממשלה נבחר גם כחבר כנסת וכיהן בכנסת השישית ובכנסת השביעית.