הבדלים בין גרסאות בדף "טנקרד, נסיך הגליל"

אין שינוי בגודל ,  לפני 4 שנים
מ
תקלדה
מ (בוט החלפות: \1ניסיו\2\3)
מ (תקלדה)
לאחר שעזבו הצלבנים את קונסטנטינופול חבר טנקרד לבלדווין מבויון (מאוחר יותר [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]]) למסע כיבושים ב[[קיליקיה]], מסע שמטרתו המוצהרת הייתה כיבוש נחלה אשר תהיה רכושו הפרטי. לאחר שהסתכסך עם בלדווין הצטרף טנקרד לעיקר הצבא הנוצרי במצור על [[אנטיוכיה]].
 
בעת [[המצור על ירושלים (1099)|המצור על ירושלים]] בשנת [[1099]] הנהיג טנקרד את אחת היחידות שתפקידן היה לפרוץ לעיר. כוחותיו של טנקרד חנו ממערב לחומה, מעט צפונית מ[[שער יפו]] וכיום ניתן למצוא במקום את "[[מגדל טנקרד]]", שרידיה של מצודה צלבנית שנקראת על שמו של המצביא. טנקרד היה אחד הראשונים לפרוץ אל העיר הנצורה, כשהוא לוקח בשבי מספר רב של מוסלמים. את השבויים שברשותו ריכז במתחם [[הר הבית]] והבטיח להם הגנה, אולם גם הם נטבחו מאוחר יותר על ידי החיילים הנוצרים המשולהבים. לאחר כינונה של [[ממלכת ירושלים]] זכה טנקרהטנקרד בתואר "נסיך הגליל" וקיבל לידיו את השטחים שכונו מאוחר יותר "[[נסיכות הגליל]]".
 
בשנת [[1100]] הפך טנקרד לעוצר בנסיכות אנטיוכיה לאחר שדודו, הרוזן, נפל בשבי הטורקים הדנישמנדים. הוא הרחיב את שטחי הנסיכות על חשבון הטריטוריה הבזינטיתהביזנטית, ועמד בהצלחה בניסיונות הקיסר הביזנטי לספח את הנסיכות לאימפריה שלו. בשנת [[1104]] השתלט על רוזנות אדסה, לאחר שמנהיגה, [[בלדווין השני, מלך ירושלים|בלדווין השני]], נפל בשבי המוסלמי. לאחר שובו מן השבי של בלדווין השני הוא נאלץ להלחם בטנקרד כדי לשוב ולהיות רוזן באדסה. טנקרד יצא נפסד מן המאבק ושב לאנטיוכיה.
 
בשנת [[1108]] סירב טנקרד להכיר ב[[חוזה דבול]] אשר נחתם בין בוהמון הראשון לקיסר הביזנטי ולפיו לאחר מותו של בוהמון תוחזר נסיכות אנטיוכיה לידי הביזנטים. טנקרד המשיך לשמש כעוצר בנסיכות אנטיוכיה תחת הנסיך הרשמי [[בוהמון השני, נסיך אנטיוכיה|בוהמון השני]], עד למותו ממחלת ה[[טיפוס הבהרות|טיפוס]] בשנת 1112.