הצבעים הלאומיים של ישראל – הבדלי גרסאות

 

פרשה זאת, שנכנסה ל[[תפילה (יהדות)|תפילה היהודית]] (ב[[קריאת שמע]]), קובעת כי צבעי ה[[ציצית]] יהיו תכלת ולבן{{הערה|1=הלבן אינו נכתב במפורש אך הוא צבע הבד מימנו מיוצרת הטלית והציצית וכך גם קובעת הלכה}}, אך כיום לא נהוג לצבוע את הפתיל בתכלת מפני שלא יודעים איך להפיק את הצבע המיוחד בצורה המקראית.

התכלת והלבן לא שימשו רק בטלית ובציצית כי אם גם בבגדי הכהנים{{הערה|1=את בגדי הכהנים ניתן לראות באתר [מכון המקדש]}} ובבית המקדש: התורה מצווה על בני ישראל להכיל את הצבע תכלת בבגדי הכהן בתוך החושן האפוד והמצנפת

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת|מקור={{תנ"ך|שמות|כח|לא}}}}

בשנות ה-60 של [[המאה ה-19]] העלה אברהם את הרעיון להשתמש בצבעים התכלת והלבן בדגל של עם ישראל משום שאלו הצבעים ב[[טלית]] אשר בה מתעטף היהודי בתפילה. את רעיונותיו העלה אברהם בשירו "צבעי ארץ יהודה" משנת [[1864]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=צבעי הארץ האהובה הם

תכלת-לבן הם גבולות יהודה;|מקור: אברהם אלעזר}}

 

הבא בתור לתמוך ברעיון היה הסופר [[מרדכי בן הלל הכהן]] אשר תיעד מסיבה לכבוד יום הולדתו ה-100 של [[משה מונטיפיורי]], בשנת [[1884]] {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ובה בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו|מקור=מרדכי בן הלל הכהן}}.

 

מאז הופץ השימוש בצבעים אילו, והם הפכו לפופולרים מאוד בקרב העם בציון ובגולה: הם הפכו לצבעים של דגלי המושבות, ([[נס ציונה]], ו[[ראשון לציון]]) דגלי חברות ציוניות (חברת [[צים]]), דגלי [[הגדודים העבריים]] ואף לצבעים של [[המוסדות הלאומיים]] שעשו בהם שימוש כמו צבעי הקופסה הכחולה של קק"ל.

השימוש בצבעים הפך לכו נרחב בקרב הציונים עד שהתקבל על ידי הקונגרס הציוני הראשון בבזל כפי שנוסח בהצעתו של [[דוד וולפסון]]