כלוביס הראשון – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

אחרי הכתרתו למלך התעמת קלוביס, בסיועו של קרובו וידידו [[ראגניחאר]],{{הערה|1=אורה לימור, יצחק חן, '''ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך 2}} בשנת [[486]] עם [[סיאגריוס]], המושל (דוקס) [[האימפריה הרומית|הרומי]] האחרון בחלקה הצפוני של [[גאליה]], ששלט בשטח דרומית ומזרחית מ[[סואסון]] עד נהר ה[[לואר (נהר)|לואר]].

קלוביס יצר בכך, בניגוד לנוהגו של תאודוריד הראשון במקביל, איחוד בין הגאלו-רומים (הפרנקו-רומים) בגאליה שדתם הייתה נוצרית-קתולית ובין הגרמאנים והכין בכך את הקרקע לאיחוד הממלכה וריכוז הסמכויות בה ביד אחת, כשהשליט העומד בראש המדינה הוא גם "מגן האמונה". לפי ה[[היסטוריון]] הביזנטי [[פרוקופיוס]], נמנע כלוביס מהנוהג לחלק את האדמה בין הכובשים וחילקה באופן שווה בין הגרמאנים לגאלו-רומים. כל האנשים החופשיים בממלכה, רומים או גרמאנים במוצאם, נקראו מעתה פרנקים והיו נתינים שווים זה לזה.

 

 

בשנת [[507]] פתח כלוביס במסע כנגד [[אלאריק השני]] מלך הוויזיגותים, ששלטו אז בשטחי [[אקוויטניה]]. במאבק עם הוויזיגותים, זכה קלוביס לסיוע מצד ה[[ארמוריקה|ארמוריקנים]], תושבי אקוויטניה ולעידוד מצד ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר הביזנטי]] [[אנסטסיוס הראשון (קיסר)|אנסטסיוס הראשון]], ששאף לפגוע בכוחו של [[תיאודוריק הגדול]] מלך האוסטרוגותים באמצעות חיסול בן בריתו. קלוביס חצה את הלואר והצליח להביס ולהרוג את אלאריק בקרב ווגלדנסיס (ווּאלה של היום). הוויזיגותים המבוהלים נמלטו דרומה ל[[חצי האי הפירינאי]], (עליו שלטו עד ל-711 כאשר נכבשו על ידי הערבים), והפרנקים השתלטו על ממלכת הוויזיגותים עד לפירנאים ולנהר הרון. כאן, מנעו כוחותיו של תיאודוריק הגדול מקלוביס להגיע לחופי הים התיכון ולכבוש את [[ארל]] ו[[פרובנס]].