האניה הולם – הבדלי גרסאות

'''האניה הולם''' ([[3 במרץ]] [[1893]], [[וורמס]], [[גרמניה הקיסרית]] - [[3 בנובמבר]] [[1992]], [[ניו יורק]], [[ארצות הברית]]) הייתה [[רקדן|רקדנית]], [[כוריאוגרפיה|כוריאוגרפית]], ו[[מורה]] ל[[מחול מודרני|מחול]], אשר נמנית עם מייסדי ה[[מחול מודרני|מחול המודרני]] בארצות הברית.{{הערה|דברה קריין וג'ודית' מקרל (עורכות), הערך '''הניה הולם''' ב"מילון אוקספורד למחול" (אנגלית), [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2000, {{ISBN |9780198601067}}, עמ' 235.}}

הולם נולדה בשם יוהנה אקרט. מגיל צעיר נמשכה ל[[מוזיקה]] ול[[דרמה]], ולכן למדה במכון של [[אמיל ז'אק-דלקרוז]]. בגיל 28, ראתה הופעה של ה[[אקספרסיוניזם|אקספרסיוניסטית]] הגרמנית [[מרי ויגמן]], והחליטה להמשיך בלימודי המחול בבית הספר של ויגמן ב[[דרזדן]], ועד מהרה צורפה ללהקה של ויגמן. ויגמן והולם פיתחו קשר מקצועי קרוב על בסיס תנועת הגוף. ויגמן הזמינה את הולם להצטרף לצוות ההוראה בבית הספר, ואף לנהלו במשותף, ולאחר זמן אף שלחה את הולם לפתוח שלוחה של בית הספר בניו יורק, ב-[[26 בספטמבר]] [[1931]]. חליפת המכתבים בינה לבין ויגמן פורסמה בשנת 1992.{{הערה|קלאודיה גיטלמן, "Dance, Business, and Politics: Letters from Mary Wigmman to Hanya Holm, 1930-1971", בתוך כתב העת ''Dance Chronicle'', {{כ}} ISSN 0147-2526 כרך 20, גיליון 1, עמ' 1-21.}} בשל עליית ה[[פאשיזם]] והצורך לבדל את בית הספר בניו יורק מגרמניה, שונה שמו ל"סטודיו של האניה הולם" בין השנים 1936 ו-1967.{{הערה|Julia Foulkes, {{כ}} ''Modern Bodies: Dance and American Modernism from Martha Graham to Alvin Ailey'', [[הוצאת אוניברסיטת קרוליינה הצפונית]], {{כ}} 2002, {{ISBN |9780807853672}}.}}

הולם פיתחה טכניקה משלה, שהשפיעה על דורות של יוצרים ומבצעים, בהם [[אלווין ניקולאיס]], [[מרי אנתוני]], [[ואלרי בטיס]], [[דון רדליך]], [[גלן טטלי]], ו[[אלפרד ברוקס (מחול)|אלפרד ברוקס]]. בטכניקה שלה, הדגישה מישורים, דופק, דפוסי רצפה, עיצוב אווירי, וכיוון. בתנועה, הדגישה חופש וזרימה של גזע הגוף והגב. הולם לימדה באמצעות [[אלתור]], ולכן אין "אוצר מילים" של תנועות או חיבורים שהועבר משיעור לשיעור; במקום זאת, התמקדה בלמידה תוך חקירה וגילוי. כוריאוגרפית, המשיכה את ויגמן ואת [[רודולף לאבאן]]. היא שאפה ל"ריקוד מוחלט", ללא [[פנטומימה]] או טונים דרמטיים. העברת רעיון באמצעות כוריאוגרפיה הייתה מרכזית יותר בעיניה מאשר היכולת הטכנית של הרקדנים.{{הערה|ננסי ריינולדס ומלקולם מקורמיק, הערך על האניה הולם בתוך ''No Fixed Points: Dance in the Twentieth Century'', [[הוצאת אוניברסיטת ייל]], 2003, {{ISBN |9780300093667}}, עמ' 167-168.}} היא נהגה לומר: "אני רוצה לראות סימנים של תשוקה. אני רוצה לראות את ה[[איד]] נאבק לבטא את עצמו. יצירה חייבת בדם."{{הערה|וולטר סורל, ''Hanya Holm: the Biography of an Artist'', [[הוצאת אוניברסיטת ווזליאן]], 1969, {{ISBN |9780819560605}}, עמ' 103.}}