הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה – הבדלי גרסאות

בסופו של דבר ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים בהיקף של כ-60 קמ"ר בצדו הישראלי של "הקו הסגול" (קו הפסקת האש של 1967). בתמורה, הוקם איזוראזור חיץ בהיקף של כ-235 קמ"ר בניהול אונדו"ף בצידו הסורי של הקו. לפי עדויות של המשתתפים במשא ומתן, התנהל מיקוח על הפרטים הקטנים ביותר עד שנחתם ההסכם ב[[ז'נבה]] ב-31 במאי 1974 (למעלה משבעה חודשים לאחר הפסקת האש). המשא ומתן לווה באי הבנות רבות שגרמו למשברים ובעקיפין לתקריות אש, למשל כשישראל הסכימה להעביר את קוניטרה לשליטה סורית, פירשו הסורים את קוניטרה ככל אזור פתחת קוניטרה, כולל הרי [[הר אביטל|אביטל]] ו[[הר בנטל|בנטל]] הסמוכים, בעוד שישראל התכוונה רק לשטח העיר. כן לווה המשא ומתן בהפעלת לחץ אמריקאי על ישראל.

בהסכם נקבע ששתי המדינות תשמורנה על הפסקת האש, וישיבו מיידית את שבויי המלחמה. בחלק הטריטוריאלי נקבע שישראל תיסוג מכל שטחי המובלעת ושיא החרמון שנכבשו במלחמה, וכן משטח של כ-60 קמ"ר סביב העיר קוניטרה ועוד שטחים קטנים שנכבשו במלחמת ששת הימים. נקבעו שני קווי הפרדה, ישראלי (סומן בצבע כחול) וסורי (סומן בצבע אדום) וביניהם אזור חיץ. איזוראזור החיץ נקבע כולו בצד הסורי.