ויליאם האו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניצחו\1, כישלון
שורה 4:
לאחר שהתגייס לצבא הבריטי בשנת 1746, האו  שירת באופן נרחב ב[[מלחמת הירושה האוסטרית]] וב[[מלחמת שבע השנים]]. הוא התפרסם בזכות תפקידו בלכידתה של קוויבק ב-1759, כאשר הוא הוביל כוח כדי ללכוד את הצוקים באנסה-אן-פולון, ואפשר בכך לגנרל [[ג'יימס וולף]] להנחית את הכוח שלו נגד הצרפתים ב[[קרב מישורי אברהם]]. האו גם השתתף במערכות כיבוש לואיסבורג, בל לי והוואנה. הוא התמנה לתפקיד סגן המושל של האי וייט, לאחר שהוא היה להחזיק עד 1795.
 
האו נשלח לצפון אמריקה בחודש מרץ 1775, והגיע במאי, לאחר שמלחמת העצמאות האמריקאית פרצה. לאחר [[קרב באנקר היל]], בו אבדו חיילים בריטים רבים, אך הושג [[ניצחון פירוס]], נטל האו את הפיקוד על כל הכוחות הבריטיים בצפון אמריקה מידי הגנרל [[תומאס גייג' (גנרל)|תומאס גייג']] שפיקד עליהם לפניו. עד מהרה יכול היה להתהדר בלכידתם המוצלחת של שני ערים: [[המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי|ניו-יורק]] ו[[Philadelphia campaign|פילדלפיה]]. עם זאת, התכנון המבצעי הבריטי הכושל לשנת 1777 תרם לכשלוןלכישלון של ג'ון בורגוני ב[[קרב סרטוגה]], כישלון אשר שיחק תפקיד מרכזי בכניסת צרפת למלחמה. תפקידו של האו בפיתוח תוכניות אלה והמידה שבה היה אחראי לכשלים הבריטיים באותה שנה (למרות ההצלחה האישית הברורה שלו בפילדלפיה) הם שני נושאים הנתונים בוויכוח היסטורי ועכשווי.
 
הוא התפטר מתפקידו כמפקד העליון של הכוחות הבריטיים בצפון אמריקה בשנת 1778, וחזר לאנגליה, שם היה פעיל לעתים בהגנה על האיים הבריטיים. הוא שימש במשך שנים רבות כחבר בפרלמנט וקיבל תואר אבירות על נצחונותיוניצחונותיו במלחמת העצמאות האמריקנית. הוא ירש את הרוזנות של האו עם מותו של אחיו ריצ'רד בשנת 1799. היה נשוי, אך ללא ילדים, וכך נגוזה הרוזנות של האו עם מותו בשנת 1814.
 
==קישורים חיצוניים==