חרב דו-ידנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
H. sapiens (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
H. sapiens (שיחה | תרומות) פרק בתרבות הפופולרית |
||
שורה 36:
אופן הלחימה נגד אביר אחר עטוי שריון היה שונה מאוד מאופן הלחימה נגד יריב בלתי-משוריין. בכתבי היד של אסכולת לישטנאוור, לחימה משוריינת נידונה תחת המונח "הרניספשטן" (harnischfechten מילולית: "לחימה ברתמה"). ניסויים מודרניים ברפליקות של חרבות ושריונות מראים כי מכת חיתוך בשפה החדה של חרב לא הייתה מסוגלת לחדור שריון. דקירה רבת-עוצמה באמצעות החוד הייתה מסוגלת לחדור שריון שלשלאות, אך בדרך-כלל לא שריון לוחות. לפיכך, יריב משוריין היטב היה צורך לדקור בנקודות התורפה המעטות שלא ניתנו לכיסוי בלוחות, דוגמת העיניים, בית השחי או צידה האחורי של הברך. לחלופין ניתן היה להחדיר את קצה הלהב החד בדומה ל[[אזמל]] בין לוחות שריון חופפים. טכניקה נפוצה לשם כך הייתה אחיזת החרב ביד השנייה באמצע הלהב (אנגלית: halfswording, מילולית "מחצית החרב") בכדי ליצור זרוע מנוף ארוכה מאוד ושליטה טובה יותר על החוד. דרך נפוצה שלישית ללחימה נגד שריון הייתה הפיכת החרב ואחיזה בלהב כמו במוט של אלה, בכדי להלום ביריב באמצעות תפוח הניצב או באמצעות שמורות הניצב. מהלומות כאלו היו עשויות להמם ולמחוץ יריב מבחוץ ("טראומת מכשיר קהה" או blunt force trauma) אף מבלי לחדור את הקסדה או השריון. בנוסף נלמדו טכניקות לשימוש בלהב ובשמורות הניצב כמו במנוף או בקרס, לצורך תרגילי לכידה והכשלה הדומים לתרגילי האבקות. מטרת טכניקות אלו הייתה להטיל את היריב ארצה ואף לרתק אותו לקרקע, שם הוא היה פגיע לדקירת חרב או פגיון בנקודות התורפה של השריון, או לחלופין קיבל הזדמנות והסכים להיכנע. כל הטכניקות הללו היו שונות מאוד מצורת הלחימה המוצגת בדרך-כלל בסרטים ובמשחקי מחשב מודרניים.
== בתרבות הפופולרית ==
החרב הדו-ידנית פופולרית ב[[ספרות]], ב[[קולנוע]], ב[[טלוויזיה]], ב[[משחקי מחשב]] וב[[משחקי תפקידים]], בעיקר ככלי נשקו העיקרי של [[ארכיטיפ]] האביר בסוגות ה[[פנטסיה]] ו[[רומן היסטורי|הרומן ההסטורי]] של ימי הביניים. לעתים קרובות היא מסמלת את ערכי האבירות, ומעידה על הנושא אותה שהוא אביר רב-כוח ומיומן, למשל הגיבור הראשי בסרט [[ליידי נץ]]. חרבות ייחודיות או אגדיות תכופות מוצגות כחרבות דו-ידניות, למשל [[אקסקליבר]] בסרטים רבים על [[המלך ארתור]], וחרבותיהם של גנדלף ואראגורן ב[[שר הטבעות (טרילוגיית סרטים)|סרטי שר הטבעות]]. לעתים הן עוברות בירושה בשושלות מלוכה ואצולה, ומסמלות את זכותן לשלטון, ומיוחסים להן כוחות [[מגיה|קסומים]] שונים, כגון יכולת בלעדית להביס אויב קסום כלשהו.
מקור ההשראה לרעיונות רומנטיים אלו הוא קרוב לוודאי בחרבות טקסיות הסטוריות גדולות, שתכופות היו מקושטות מאוד בעיטורים, מתכות יקרות ואבני חן, ולכן יקרות וכבדות מכדי להשתמש בהן ללחימה מעשית. חרבות כאלו עברו בירושה עם חפצי ההכתרה (אנגלית: regalia) של שושלות מלוכה ואצולה באירופה, או נשמרו במנזרים ובקתדרלות, והוצגו לראווה בטקסים ובתהלוכות חגיגיות. למשל [[תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת]] כוללים מספר חרבות דו-ידניות טקסיות, שבמקורן נוצרו במאות ה-16 וה-17, ונישאות עד היום ב[[הכתרת מלכי בריטניה|טקסי ההכתרה של מלכי בריטניה]] וב[[טקס פתיחת הפרלמנט]].
שיטת הלחימה בחרב הדו-ידנית הנראית בקרבות מבויימים בסרטים ובמשחקי מחשב לעתים קרובות מושפעת מטכניקות [[קטאנה]] הנראות בסרטי [[סמוראים]] הרבה יותר מאשר מן הטכניקה ההיסטורית האמיתית, וכן היא נוטה לכשלים ואי-דיוקים היסטוריים נוספים. למשל, קרבות מבויימים תכופות מראים לוחמים עוטי שריון הנפצעים או נהרגים כתוצאה ממהלומות חיתוך בחרב, בעוד שבמציאות חתכי חרב לא היו מסוגלים לחדור שריון. חרבות דו-ידניות לא התקיימו במציאות בתקופות היסטוריות שקדמו למחצית המאה ה-14, כפי שהן מוצגות בסרט [[לב אמיץ]] ובסרטים וברומנים הסטוריים רבים על [[מסעי הצלב]]. לעתים הן מוצגות כנישאות בנדן חגור על הגב, קרוב לוודאי השפעה מסרטי [[נינג'וטסו]], אך אין לכך עדויות הסטוריות באירופה, ובאופן מעשי הלהב של חרב דו-ידנית ארוך מכדי לשלוף אותו במלואו מנדן חגור על הגב. חרבות דו-ידניות לעתים מוצגות בסרטים כנשק העיקרי בהסתערות אבירים בשדה הקרב, בעוד שבמציאות הן בדרך-כלל נחגרו כנשק גיבוי לרומח או לנשק מוט אחר.
[[קטגוריה:חרבות]]
| |||