חרב דו-ידנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MathKnight (שיחה | תרומות) |
MathKnight (שיחה | תרומות) ←הסטוריה: תמונה |
||
שורה 19:
== הסטוריה ==
[[File:Inventory and survey of the armouries of the Tower of London (1916) (14586472277).jpg|ממוזער|250px|שני [[שריון לוחות|שריוני לוחות]] מ[[הנשקייה המלכותית (הממלכה המאוחדת)]], הימני חמוש ב[[חרב]] ארוכה רגילה ו[[מגן]] והשמאלי בחרב דו-ידנית]]
[[File:ML - Bihänder.jpg|ממוזער|250px|חרבות דו-ידניות בנשקייה]]
בניגוד לתפיסה רומנטית מוטעית הנפוצה בתרבות הפופולרית המודרנית, חרבות ארוכות דו-ידניות לא היו בשימוש באירופה במשך מרבית תקופת ימי הביניים, מתחילתם במאה ה-6 לפני הספירה ועד כמחצית [[המאה ה-14]]. למשל, הן לא היו בשימוש על-ידי אבירים ב[[מסעי הצלב]]. ב[[אנדרטת וולאס]] ב[[סקוטלנד]] מוצגת "חרב אדירה" עתיקה באורך כולל של 163 ס"מ ובמשקל של 2.9 ק"ג, שעל פי המסורת העממית השתייכה לגיבור הסקוטי [[ויליאם וולאס]], ונקראת כיום על שמו "[[חרב וולאס]]". ואולם בפועל סביר להניח שוולאס, שחי בסוף המאה ה-13 ובתחילת המאה ה-14, לא השתמש בחרב דו-ידנית, ועל פי מספר מאפיינים חרב וולאס כנראה מאוחרת היסטורית מן המסורת המשוייכת אליה. במשך כל ימי הביניים, אבירים באירופה השתמשו בעיקר בחרבות חד-ידניות, משום שהיד השניה נדרשה בכדי לאחוז ב[[מגן]], ובעת לחימה רכובה גם במושכות הסוס. בכל מקרה, נשק ההתקפה העיקרי של האביר, בטורניר או בשדה הקרב, היה בדרך-כלל [[רומח]] או [[נשק מוט]] אחר, בעוד שהחרב נחגרה על המותן כנשק גיבוי למקרה שהרומח יישבר או יאבד, או ללחימה בטווחים קצרים מאוד ובמקומות צפופים וסגורים, שבהם הרומח היה מסורבל בשל אורכו.
| |||