צ'ינדיטים – הבדלי גרסאות

ויוול העביר תחת פיקודו של וינגייט את [[הבריגדה ה-77 (הודו)|בריגדת החי"ר ההודית ה-77]], אשר הוקמה באותה שנה באזור [[ג'אנסי]] שבהודו. הבריגדה כללה 3,000 איש, אשר מחציתם היו בריטים והשאר הודים בורמזים או [[גורקה|גורקים]].{{ביאור|אשר גויסו מאזור [[נפאל]]}} תוכניתו של וינגייט הייתה שהצ'ינדיטים יפלשויחדרו לבורמה,מעבר וינועולקווים היפניים בבורמה באמצעות תנועה רגלית בגדרך הג'ונגלים. לפיכך, אומנוהוא דרש מהכוח החייליםשבפיקודו לעבור תוכנית אימונים תובענית ביותר בג'ונגלים של הודו, בדרכיםשכללה קשוחות ביותר,בין כגוןהשאר צעידה במשך ימים שלמים עד לאפיסת כוחות, ואיסור על גילוח, על מנת לחסוך חמש דקות שיכולות להיות מנוצלות לאימונים. וינגייט הורהאימן לחייליואת חייליו לפלס את דרכם בעצמם בג'ונגלים, במקום להשתמש בכבישי התובלהבכבישים, לימד אותם לטפל ב[[פרד]]ות, שעתידות היו לשמש אותםכאמצעי התובלה העיקרי שלהם, והורה להם להשיג את ארוחותיהםמזונם בעצמם, כך שעד מהרה נאלצו ללמוד לאכול צפרדעים, לטאות וחרקים.{{הערה|ובסטר, עמ' 76-77.}} כפי שנהג גם באתיופיה ובארץ ישראל, גם בבורמה התעלם וינגייט כליל מנוהלי האימון הרגילים בצבא הבריטי.

כבר במהלך האימונים נהרגומתו שני חיילים מ[[דיזנטריה]], ובאחתובמקרה הפעמיםאחד כשבעים אחוזים מחיילי אחד הגדודיםמגדודי הצ'ינדיטים ביקשו להתאשפז. וינגייט התנגד לכך שחייליו יתאשפזו בבתי חולים, והסביר להם שבג'ונגל עליהם לרפא את עצמם. בתחילה נאלץ כל חייל שרצה להתאשפז לקבל את אישורו האישי של וינגייט, אולם בהמשך העיק הדבר על מצפונו של וינגייט והואבוטלה ביטלהוראה זאת בהדרגה.{{הערה|עקביה, עמ' 209.}} כל חייל נשא על גופו כ-33 ק"ג שכללו: רובה [[לי אנפילד]], אקדח [[סטן]], תחמושת, רימונים, [[סכין]] [[מצ'טה]] או [[קוקרי]],{{ביאור|סכין מעוקלת שהייתה נפוצה בקרב חיילי הגורקה}} מנות מזון לשבעה ימים, יריעת בד וציוד נוסף. הבריגדה כללה 1,000 פרדות שנשאו אספקה וכן [[מרגמה|מרגמות]] ו[[מקלע]]ים, אם כי משאה של פרדה אחת היה לרוב קל יותר ממשאו של לוחם אחד.{{הערה|Brayley, p. 18.}} ב[[ינואר]] [[1943]] הועברה הבריגדה ל[[אסאם]], ומשם הצעיד וינגייט את אנשיו רגלית עד ל[[אימפהל]], מרחק של כ-210 ק"מ. הצעדה התנהלה בלילות, עם עצירות של שעה אחת למנוחה כל לילה.{{הערה|עקביה, 209-210.}}

היחסים בין וינגייט לפקודיו, הם נושא שנוי במחלוקת. בספרו "[['''דרך בורמה''' (ספר)|דרךטוען בורמה]]", טועןהחוקר [[דונובן ובסטר]] שהיחסים ביניהם היו חמים וקרובים מאוד, וכי למרות כל הסבל שהסב להם, העריצו הצ'ינדיטים את וינגייט.{{הערה|ובסטר, עמ' 77.}} לעומתו, טוען [[אברהם עקביה]] בספרו הביוגרפי על וינגייט, כי מדובר היה ביחסים מורכבים, וכי 250 מבין החיילים הבריטים{{ביאור|אשר השתייכו ל"רגימנט ליברפול של המלך", גויסו מהערים [[גלאזגו]], [[ליברפול]] ו[[מנצ'סטר]] והיו ברובם מבוגרים יחסית}} נשרו מהיחידה בשלב מוקדם של האימונים. עם החיילים ההודיםההודיים והבורמזיםוהבורמזיים היו לווינגייט יחסים טובים, אך לא כן עם חיילי הגורקה אשר סירבולא גילו נכונות ללמוד את השיטות החדשניות שלשלו וינגייט. לדעתו של עקביה, ייתכן שאויביושמתנגדיו של וינגייט בצבאבשורות הצבא ההודי-בריטי הסדיר, הסיתו אותם נגדו.{{הערה|שם=עקביה, '''שם''', עמ' 208}}