פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2,548 בתים, לפני שנתיים
←‏"פולחן השטן" בהבי מטאל: נושא הPMRC, עוד "שיר התאבדות", ושריפת כנסיות על ידי אחד מאנשי הבלק מטאל
על מנת להגביר עוד יותר את הרושם החזותי, משתמשות להקות המטאל בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי [[קיס]] צבעו את פניהם, ירקו [[אש]] ונשכו לעצמם את ה[[לשון (איבר)|לשון]] עד זוב "[[דם]]". [[בלק סאבת']] יצרה מוזיקת [[אימה]], שרה על [[כישוף|כשפים]] והשתמשה בסמלי שטן. בהופעותיה של [[איירון מיידן]] תמיד ניצב על הבמה [[פסל (יצירה)|פסל]] של השלד המפלצתי "אדי". עלה על כולם בהיבט זה הזמר [[אליס קופר]], אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "[[הוצאה להורג|הוצא להורג]]" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם [[איפור]] כבד ו[[ביגוד]] בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ו[[פחד|מפחיד]] (ראו [[גלאם רוק]]).
 
בשנות השמונים יצאו ארגונים [[נצרות|נוצריים]] [[פונדמנטליזם|פונדמנטליסטיים]] בארצות הברית למלחמת חורמה נגד ההבי מטאל, בטענה שסגנון זה משחית את [[ערכים (אתיקה)|ערכיו]] של ה[[נוער]] ה[[הערצה|מעריץ]] אותו ואף גורם לו להידרדר ל[[פשע]]. זאת, למרות העובדה שהלהקות השתמשו במוטיבים השטניים רק בתור גימיק ואף בעצמן לא התייחסו ברצינות לנושא. אף להקה, מלבד מספר להקות שוליים לא מוכרות, מעולם לא הטיפה במפורש לסגוד לשטן או להתנהג בצורה בלתי [[מוסר]]ית. תחילה [[מיסיון|מיסיונרים]] יצאו למסעי הסברה ברחבי ארצות הברית, בתקווה לשכנע את הנוער להפסיק להאזין למטאל. אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו ל[[בית משפט|בתי המשפט]].<br>
הראשון שמצא את עצמו על ספסל הנאשמים היה [[אוזי אוסבורן]], אשר הואשם ב[[הסתה]] ל[[התאבדות]] לאחר ששני נערים אמריקאים התאבדו, כביכול בעקבות שירו "Suicide Solution". התביעה טענה כי אוזי השתיל מסרים תת-הכרתיים בשירו. לאחר משפט ארוך זוכה אוזי מהאשמה. הנאשמים הבאים היו חברי להקת [[ג'ודס פריסט]], אשר הואשמו אף הם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאיים שהעריצו אותם, התאבדו. גם ג'ודס פריסט זוכו מכל אשמה בסופו של משפט סוער.
 
כחלק מגל הביקורת כלפי המטאל וטענות לפגיעה בנוער, אשתו של [[אל גור]], [[טיפר גור]] {{אנ|Tipper Gore}}, יזמה ועדה בשם [[PMRC]] {{אנ|Parents Music Resource Center}} שנועדה להגביל או ליצור בקרה על פרסומים שנתפסו כבעלי תוכן מיני, אלים, מעודד שימוש בסמים, התאבדות וכן הלאה. בין צעדיה, הוועדה פרסמה בתקשורת 15 שירים אשר אליהם התייחסה במפורש ככוללים "תוכן בוטה" (Filthy fifteen, שכללו שירים של [[פרינס]], [[AC/DC]], [[דף לפרד]], [[מדונה]], [[סינדי לאופר]] ואחרים) וקראה לחברות המוזיקה לנקוט בצעדים מטעמן כדי לסמן מוצרים ולהסיר אותם ממדפים. בעקבות פעילות זו, ארגון [[RIAA]] יצר את הסימון [[Parental Advisory]] {{אנ|Parental Advisory}}, בדומה לשיטת הסימון של [[איגוד סרטי הקולנוע האמריקאי]] {{אנ|Motion Picture Association of America}} (MPAA). בהמשך לצעדים אלו נערך שימוע ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], אליו הגיעו האמנים [[די שניידר]] מלהקת [[Twisted Sister]] וכן [[ג'ון דנבר]] ו[[פרנק זאפה]]. באותה תקופה התעוררה תרעומת רבה בנושא חופש הביטוי ועל כך, גם שנים לאחר מכן נכתבו שירי ביקורת או פרודיה רבים, במטאל, רוק וראפ. כך למשל נכתב השיר Hook in mouth של [[מגאדת']], המתייחס במפורש ל-PMRC וחופש הביטוי, שירו של [[אייס-טי]] Freedome of speech שתוקף את טיפר גור ופתיח לאלבום של [[אמינם]] המציע להחליף את הדגל של ארצות הברית במדבקת ה-Parental Advisory.
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נולד ב[[נורווגיה]] סגנון ה[[בלק מטאל]], אשר חלק מיוצריו לקחו את העיסוק בנושא השטן והגיהנום צעד אחד קדימה, והפכו אותו לדרך חיים של ממש, אף בחייהם הפרטיים.
 
אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו ל[[בית משפט|בתי המשפט]]. הראשון שמצא את עצמו על ספסל הנאשמים היה [[אוזי אוסבורן]], אשר הואשם ב[[הסתה]] ל[[התאבדות]] לאחר ששני נערים אמריקאים התאבדו, כביכול בעקבות שירו "Suicide Solution". התביעה טענה כי אוזי השתיל מסרים תת-הכרתיים בשירו. לאחר משפט ארוך זוכה אוזי מהאשמה. הנאשמים הבאים היו חברי להקת [[ג'ודס פריסט]], אשר הואשמו אף הם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאיים שהעריצו אותם, התאבדו. גם ג'ודס פריסט זוכו מכל אשמה בסופו של משפט סוער. גם לאחר משפטים אלו, הופנתה ביקורת כלפי להקת מגהדת' על שירה A Tout Le Monde מאלבום [[Youthanasia]], כאילו הוא קורא להתאבדות. באלבום [[United Abominations]] הוציאה הלהקה גרסה מחודשת לשיר, יותר "שמחה" באופייה, כמעין מענה לטענות אלו.
 
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נולד ב[[נורווגיה]] סגנון ה[[בלק מטאל]], אשר חלק מיוצריו לקחו את העיסוק בנושא השטן והגיהנום צעד אחד קדימה, והפכו אותו לדרך חיים של ממש, אף בחייהם הפרטיים. בין היתר בולט סיפורו החריג של וארג ויקרנס מהלהקות [[בורזום]] ו[[מייהם]] אשר לקח חלק בשריפת כנסיות ורצח את אחד משותפיו ללהקה.
 
==תרבות המטאל==
9,574

עריכות