פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 267 בתים, לפני שנתיים
צירוף נושא השטן למוטיבים ונושאים, הפרדת פיסקה על ביקורת כללית (ולא רק על נושא השטן)
 
==מאפיינים אמנותיים==
===מאפיינים מוזיקליים===
[[קובץ:Electric guitars.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גיטרות חשמליות]]
מוזיקת ההבי מטאל היא מוזיקה "כבדה", רועשת, מהירה, אגרסיבית, ויחד עם זאת - עמוקה. מאפיין בולט נוסף של המטאל לעומת זרמים מודרניים אחרים הוא התפקיד הגדול של [[כלי נגינה|כלי הנגינה]], ובמיוחד ה[[גיטרה חשמלית|גיטרה החשמלית]].
מוטיב נוסף של ההבי מטאל הוא הגברת הצליל החזקה בהופעות, שהחלה אצל [[המי]] והתגבר אצל להקות כמו [[מוטורהד]] ו[[מנוור]]. היבט זה ספג ביקורת רבה כראוותנות ריקה אשר מבטלת את האפשרות ליהנות מהמוזיקה, אך בעיני רבים מסמלת את אחד מסממניה המובהקים של מוזיקת ההבי מטאל בהופעה.
 
===מוטיבים ונושאי שירים===
==נושאי השירים==
למרות העובדה כי המטאל צמח מתוך ה[[רוק קלאסי|רוק הקלאסי]] של [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] (של [[המאה ה-20]]), בניגוד לסגנון ה"שלום ואהבה" של [[ילדי הפרחים|התרבות ההיפית]], בשנותיו הראשונות של המטאל התמקדו הלהקות בצד האפל של החיים, כולל שירים בנושאי [[אחרית הימים]], [[מלחמה גרעינית]] ותעמולה [[פוליטיקה|פוליטית]] וסביבתית. נושא נפוץ במיוחד בשירי המטאל הוא נושא ה[[שטן]] - נושא שלהקות המטאל לדורותיהן הרבו לעסוק בו ואשר הפך למייצג של [[מטאליסט|תרבות המטאל]]. מבקרי ההבי מטאל טענו שסוגה זו מאדירה ומעצימה את השלילה על חשבון החיוב שבקיום האנושי, ומפשטת את הנושאים בהם היא מטפלת בחלוקה דיכוטומית של טובים-רעים ואור-חושך המתאימה יותר לעולם ה[[פנטזיה]].
 
 
הרכבי מטאל רבים ממשיכים לשיר על נושאים אפלים בעיקר, בדרך כלל על מנת להעביר נקודות השקפה ביקורתיות על ההתנהלות החברתית והעולם בכלל. יחד עם זאת, רבים מהרכבי המטאל בוחרים ליצור מוזיקה בעיקר לשם האמנות שבדבר. מילות השיר יכולות להתייחס לכל נושא שהוא, למשל השיר Remember Tomorrow של [[Iron Maiden]] - נושאו תקווה אישית, ואילו שירים רבים של Battlelore מתייחסים לאגדות והגנה על אדמות יפות עם נטייה לספורי הפנטזיה של [[טולקין]].
 
===="פולחן השטן" בהבי מטאל====
{{הפניה לערך מורחב|פולחן השטן ברוק הכבד}}
מאז לידת המטאל, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה למוטיבים של [[שטניזם (דת)|שטניזם]]. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, משתמשים ב[[סמל]]ים ומוטיבים "[[שטן|שטניים]]", ובכך מבקשים לזעזע את הקהל ולמשוך את תשומת לבו. ה"שטניזם" של האומנים מתבטא במלות השירים, בעטיפות האלבומים ובראש ובראשונה - בהופעות החיות.
 
רבים משירי המטאל עוסקים בנושאים כגון [[מוות]], [[רצח]] ו[[אלימות]]. אפילו שמותיהן של רבות מהלהקות עצמן עוסקים בנושאים מעין אלו: [[איירון מיידן]] ("[[בתולת הברזל]]" - מכשיר [[עינויים]] מ[[ימי הביניים]]), [[טוויסטד סיסטר]] ("אחות מעוותת"), [[פויזן]] ("[[רעל]]"), [[Children of Bodom]] (על שם ה[[טבח]] ב[[אגם בודום]]) [[Slaughter (להקה)|Slaughter]] ("טבח") ורבים נוספים. מעבר לשירים אשר עוסקים בנושאי המוות והאלימות, שירים רבים אחרים עוסקים מפורשות בנושא ה[[שטן]] וה[[גיהנום]]. העיסוק בנושא זה ניכר היטב גם בעטיפות האלבומים ובחוברות המלים המצורפות, אשר מקושטות לעתים קרובות ב[[איור]]ים של [[שלד]]ים, [[גולגולת|גולגולות]], [[מפלצת|מפלצות]], [[נחש]]ים, ולעתים אף ב[[פנטגראם]] - [[סמל]] השטן.<br>
על מנת להגביר עוד יותר את הרושם החזותי, משתמשות להקות המטאל בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי [[קיס]] צבעו את פניהם, ירקו [[אש]] ונשכו לעצמם את ה[[לשון (איבר)|לשון]] עד זוב "[[דם]]". [[בלק סאבת']] יצרה מוזיקת [[אימה]], שרה על [[כישוף|כשפים]] והשתמשה בסמלי שטן. בהופעותיה של [[איירון מיידן]] תמיד ניצב על הבמה [[פסל (יצירה)|פסל]] של השלד המפלצתי "אדי". עלה על כולם בהיבט זה הזמר [[אליס קופר]], אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "[[הוצאה להורג|הוצא להורג]]" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם [[איפור]] כבד ו[[ביגוד]] בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ו[[פחד|מפחיד]] (ראו [[גלאם רוק]]).
 
====ביקורת כנגד תכנים מפורשים====
בשנות השמונים יצאו ארגונים [[נצרות|נוצריים]] [[פונדמנטליזם|פונדמנטליסטיים]] בארצות הברית למלחמת חורמה נגד ההבי מטאל, בטענה שסגנון זה משחית את [[ערכים (אתיקה)|ערכיו]] של ה[[נוער]] ה[[הערצה|מעריץ]] אותו ואף גורם לו להידרדר ל[[פשע]]. זאת, למרות העובדה שהלהקות השתמשו במוטיבים השטניים רק בתור גימיק ואף בעצמן לא התייחסו ברצינות לנושא. אף להקה, מלבד מספר להקות שוליים לא מוכרות, מעולם לא הטיפה במפורש לסגוד לשטן או להתנהג בצורה בלתי [[מוסר]]ית. תחילה [[מיסיון|מיסיונרים]] יצאו למסעי הסברה ברחבי ארצות הברית, בתקווה לשכנע את הנוער להפסיק להאזין למטאל., בין אם בנוגע לנושא סגידה לשטן או נושאים אחרים כגון, מין, סמים, אלימות או התאבדויות.
 
כחלק מגל הביקורת כלפי המטאל וטענות לפגיעה בנוער, אשתו של [[אל גור]], [[טיפר גור]] {{אנ|Tipper Gore}}, יזמה ועדה בשם [[PMRC]] {{אנ|Parents Music Resource Center}} שנועדה להגביל או ליצור בקרה על פרסומים שנתפסו כבעלי תוכן מיני, אלים, מעודד שימוש בסמים, התאבדות וכן הלאה. בין צעדיה, הוועדה פרסמה בתקשורת 15 שירים אשר אליהם התייחסה במפורש ככוללים "תוכן בוטה" (Filthy fifteen, שכללו שירים של [[פרינס]], [[AC/DC]], [[דף לפרד]], [[מדונה]], [[סינדי לאופר]] ואחרים) וקראה לחברות המוזיקה לנקוט בצעדים מטעמן כדי לסמן מוצרים ולהסיר אותם ממדפים. בעקבות פעילות זו, ארגון [[RIAA]] יצר את הסימון [[Parental Advisory]] {{אנ|Parental Advisory}}, בדומה לשיטת הסימון של [[איגוד סרטי הקולנוע האמריקאי]] {{אנ|Motion Picture Association of America}} (MPAA). בהמשך לצעדים אלו נערך שימוע ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], אליו הגיעו האמנים [[די שניידר]] מלהקת [[Twisted Sister]] וכן [[ג'ון דנבר]] ו[[פרנק זאפה]]. באותה תקופה התעוררה תרעומת רבה בנושא חופש הביטוי ועל כך, גם שנים לאחר מכן נכתבו שירי ביקורת או פרודיה רבים, במטאל, רוק וראפ. כך למשל נכתב השיר Hook in mouth של [[מגאדת']], המתייחס במפורש ל-PMRC וחופש הביטוי, שירו של [[אייס-טי]] Freedome of speech שתוקף את טיפר גור ופתיח לאלבום של [[אמינם]] המציע להחליף את הדגל של ארצות הברית במדבקת ה-Parental Advisory.
 
אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו ל[[בית משפט|בתי המשפט]]. הראשון שמצא את עצמו על ספסל הנאשמים היה [[אוזי אוסבורן]], אשר הואשם ב[[הסתה]] ל[[התאבדות]] לאחר ששני נערים אמריקאים התאבדו, כביכול בעקבות שירו "Suicide Solution". התביעה טענה כי אוזי השתיל מסרים תת-הכרתיים בשירו. לאחר משפט ארוך זוכה אוזי מהאשמה. הנאשמים הבאים היו חברי להקת [[ג'ודס פריסט]], אשר הואשמו אף הם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאיים שהעריצו אותם, התאבדו. גם ג'ודס פריסט זוכו מכל אשמה בסופו של משפט סוער. גם לאחר משפטים אלו, הופנתה ביקורת כלפי להקת מגהדת' על שירה A Tout Le Monde מאלבום [[Youthanasia]], כאילו הוא קורא להתאבדות. באלבום [[United Abominations]] הוציאה הלהקה גרסה מחודשת לשיר, יותר "שמחה" באופייה, כמעין מענה לטענות אלו.
 
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נולד ב[[נורווגיה]] סגנון ה[[בלק מטאל]], אשר חלק מיוצריו לקחו את העיסוק בנושא השטן והגיהנום צעד אחד קדימה, והפכו אותו לדרך חיים של ממש, אף בחייהם הפרטיים. בין היתר בולט סיפורו החריג של וארג ויקרנס מהלהקות [[בורזום]] ו[[מייהם]] אשר לקח חלק בשריפת כנסיות ורצח את אחד משותפיו ללהקה.
 
==הרקע המוזיקלי להיווצרות ההבי מטאל==
**ת'ראש דת' מטאל (Thrash death metal)
**[[גרוב מטאל]](Groove Metal)
 
=="פולחן השטן" בהבי מטאל==
{{הפניה לערך מורחב|פולחן השטן ברוק הכבד}}
מאז לידת המטאל, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה למוטיבים של [[שטניזם (דת)|שטניזם]]. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, משתמשים ב[[סמל]]ים ומוטיבים "[[שטן|שטניים]]", ובכך מבקשים לזעזע את הקהל ולמשוך את תשומת לבו. ה"שטניזם" של האומנים מתבטא במלות השירים, בעטיפות האלבומים ובראש ובראשונה - בהופעות החיות.
 
רבים משירי המטאל עוסקים בנושאים כגון [[מוות]], [[רצח]] ו[[אלימות]]. אפילו שמותיהן של רבות מהלהקות עצמן עוסקים בנושאים מעין אלו: [[איירון מיידן]] ("[[בתולת הברזל]]" - מכשיר [[עינויים]] מ[[ימי הביניים]]), [[טוויסטד סיסטר]] ("אחות מעוותת"), [[פויזן]] ("[[רעל]]"), [[Children of Bodom]] (על שם ה[[טבח]] ב[[אגם בודום]]) [[Slaughter (להקה)|Slaughter]] ("טבח") ורבים נוספים. מעבר לשירים אשר עוסקים בנושאי המוות והאלימות, שירים רבים אחרים עוסקים מפורשות בנושא ה[[שטן]] וה[[גיהנום]]. העיסוק בנושא זה ניכר היטב גם בעטיפות האלבומים ובחוברות המלים המצורפות, אשר מקושטות לעתים קרובות ב[[איור]]ים של [[שלד]]ים, [[גולגולת|גולגולות]], [[מפלצת|מפלצות]], [[נחש]]ים, ולעתים אף ב[[פנטגראם]] - [[סמל]] השטן.<br>
על מנת להגביר עוד יותר את הרושם החזותי, משתמשות להקות המטאל בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי [[קיס]] צבעו את פניהם, ירקו [[אש]] ונשכו לעצמם את ה[[לשון (איבר)|לשון]] עד זוב "[[דם]]". [[בלק סאבת']] יצרה מוזיקת [[אימה]], שרה על [[כישוף|כשפים]] והשתמשה בסמלי שטן. בהופעותיה של [[איירון מיידן]] תמיד ניצב על הבמה [[פסל (יצירה)|פסל]] של השלד המפלצתי "אדי". עלה על כולם בהיבט זה הזמר [[אליס קופר]], אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "[[הוצאה להורג|הוצא להורג]]" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם [[איפור]] כבד ו[[ביגוד]] בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ו[[פחד|מפחיד]] (ראו [[גלאם רוק]]).
 
בשנות השמונים יצאו ארגונים [[נצרות|נוצריים]] [[פונדמנטליזם|פונדמנטליסטיים]] בארצות הברית למלחמת חורמה נגד ההבי מטאל, בטענה שסגנון זה משחית את [[ערכים (אתיקה)|ערכיו]] של ה[[נוער]] ה[[הערצה|מעריץ]] אותו ואף גורם לו להידרדר ל[[פשע]]. זאת, למרות העובדה שהלהקות השתמשו במוטיבים השטניים רק בתור גימיק ואף בעצמן לא התייחסו ברצינות לנושא. אף להקה, מלבד מספר להקות שוליים לא מוכרות, מעולם לא הטיפה במפורש לסגוד לשטן או להתנהג בצורה בלתי [[מוסר]]ית. תחילה [[מיסיון|מיסיונרים]] יצאו למסעי הסברה ברחבי ארצות הברית, בתקווה לשכנע את הנוער להפסיק להאזין למטאל.
 
כחלק מגל הביקורת כלפי המטאל וטענות לפגיעה בנוער, אשתו של [[אל גור]], [[טיפר גור]] {{אנ|Tipper Gore}}, יזמה ועדה בשם [[PMRC]] {{אנ|Parents Music Resource Center}} שנועדה להגביל או ליצור בקרה על פרסומים שנתפסו כבעלי תוכן מיני, אלים, מעודד שימוש בסמים, התאבדות וכן הלאה. בין צעדיה, הוועדה פרסמה בתקשורת 15 שירים אשר אליהם התייחסה במפורש ככוללים "תוכן בוטה" (Filthy fifteen, שכללו שירים של [[פרינס]], [[AC/DC]], [[דף לפרד]], [[מדונה]], [[סינדי לאופר]] ואחרים) וקראה לחברות המוזיקה לנקוט בצעדים מטעמן כדי לסמן מוצרים ולהסיר אותם ממדפים. בעקבות פעילות זו, ארגון [[RIAA]] יצר את הסימון [[Parental Advisory]] {{אנ|Parental Advisory}}, בדומה לשיטת הסימון של [[איגוד סרטי הקולנוע האמריקאי]] {{אנ|Motion Picture Association of America}} (MPAA). בהמשך לצעדים אלו נערך שימוע ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], אליו הגיעו האמנים [[די שניידר]] מלהקת [[Twisted Sister]] וכן [[ג'ון דנבר]] ו[[פרנק זאפה]]. באותה תקופה התעוררה תרעומת רבה בנושא חופש הביטוי ועל כך, גם שנים לאחר מכן נכתבו שירי ביקורת או פרודיה רבים, במטאל, רוק וראפ. כך למשל נכתב השיר Hook in mouth של [[מגאדת']], המתייחס במפורש ל-PMRC וחופש הביטוי, שירו של [[אייס-טי]] Freedome of speech שתוקף את טיפר גור ופתיח לאלבום של [[אמינם]] המציע להחליף את הדגל של ארצות הברית במדבקת ה-Parental Advisory.
 
אחרי שנחלו כישלון חרוץ, החליטו המיסיונרים להעלות את המאבק רמה אחת קדימה ופנו ל[[בית משפט|בתי המשפט]]. הראשון שמצא את עצמו על ספסל הנאשמים היה [[אוזי אוסבורן]], אשר הואשם ב[[הסתה]] ל[[התאבדות]] לאחר ששני נערים אמריקאים התאבדו, כביכול בעקבות שירו "Suicide Solution". התביעה טענה כי אוזי השתיל מסרים תת-הכרתיים בשירו. לאחר משפט ארוך זוכה אוזי מהאשמה. הנאשמים הבאים היו חברי להקת [[ג'ודס פריסט]], אשר הואשמו אף הם בהסתה להתאבדות לאחר ששני נערים אמריקאיים שהעריצו אותם, התאבדו. גם ג'ודס פריסט זוכו מכל אשמה בסופו של משפט סוער. גם לאחר משפטים אלו, הופנתה ביקורת כלפי להקת מגהדת' על שירה A Tout Le Monde מאלבום [[Youthanasia]], כאילו הוא קורא להתאבדות. באלבום [[United Abominations]] הוציאה הלהקה גרסה מחודשת לשיר, יותר "שמחה" באופייה, כמעין מענה לטענות אלו.
 
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נולד ב[[נורווגיה]] סגנון ה[[בלק מטאל]], אשר חלק מיוצריו לקחו את העיסוק בנושא השטן והגיהנום צעד אחד קדימה, והפכו אותו לדרך חיים של ממש, אף בחייהם הפרטיים. בין היתר בולט סיפורו החריג של וארג ויקרנס מהלהקות [[בורזום]] ו[[מייהם]] אשר לקח חלק בשריפת כנסיות ורצח את אחד משותפיו ללהקה.
 
==תרבות המטאל==
9,574

עריכות