פטי סמית' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 34:
במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של [[דטרויט]] עם משפחתה. ב-[[1988]] הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה [[מייקל סטייפ]] ו[[אלן גרינספן]], פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות. בדצמבר [[1995]] הופיעה עם [[בוב דילן]] ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק ב[[קורט קוביין]] ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.{{הערה|1=[http://www.s-t.com/daily/06-96/06-23-96/a08wn022.htm הרולינג סטון, 1996]}} באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של [[אר.אי.אם]]. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-[[1997]] שכלל את השיר "1959" על פלישת [[סין]] ל[[טיבט]], "Gung Ho" מ-[[2000]] שכלל שירים על [[הו צ'י מין]], ו"'Trampin" מ-[[2004]] שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ [[2007]] נכנסה ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]].
במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של [[רלף ניידר]] לנשיאות ולהדחתו של [[ג'ורג' ווקר בוש]]. ב-[[2006]] הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר [[קאנא]] ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק ב[[מפרץ גואנטנמו|גואנטנמו]] במשך ארבע שנים ללא סיבה. ב-[[10 בדצמבר]] [[2016]] ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות ובצעה מספר שירים שלו. בטקס הפגינה סמית' התרגשות רבה וקשה היה לשיר את השירים ברצף ללא השתתקות.<ref>פטי סמית בטקס פרסי נובל|https://www.youtube.com/watch?v=_2SPNT1lwBg</ref>
ספרה ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "רק ילדים" תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכה וראה אור בהוצאת הוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012.
| |||