ארמון הבדולח – הבדלי גרסאות

יש שסימנו את ארמון הבדולח כתחילתה של האדריכלותה[[אדריכלות מודרנית|אדריכלות המודרנית]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהודה גרינפלד גילת|שם=צאצאי הזמן ודיירי המרחב - על מקומה של האדריכלות בעולם מתחדש|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2015|עמ=64}}</ref>.

הארמון הורכב מ־3000 עמודים שהיוו את השלד של הבניין. החלק העליון של הבניין והגג היו בנויים מלוחות זכוכית באורך 1.2 מטר ורוחב 25 ס"מ. בגלל החומר שממנו הארמון נבנה, הארמון נראה שקוף וקליל, ולכן השרה תחושה של חלל ענק שמתמזג במרחב. תחושה זו התחזקה מאוד בגלל העובדה שהיו עצים שהיו בתוך ומחוץ למבנה. בנין זה ערער את המסורת של בניה כבדה באבן, לא עוד קורות עץ תומכותו[[קיר|קירות בבניןנושאים]] התומכים במבנה, אלא שלד ברזל מצופה [[זכוכית]].

השינויים שהביא עימו המודרניזםה[[מודרניזם]] במאהב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] התבטאו בעיקר בתחומי התעשייהה[[תעשייה]] והמדעוה[[מדע]]. האדריכלותה[[אדריכלות]], לעומת זאת, נותרה שמרנית יחסית מבחינה סגנונית ושלטו בה ה[[אדריכלות נאו-קלאסית|ניאונאו קלסיציזם]] ודומיו עד שלב מאוחר יחסית; רק לקראת סוף המאה החלה האדריכלות המודרנית לתפוס תאוצה. מבחינה זו ניתן ניתן לראות בארמון הבדולח מבשרן של חלק מהמגמות העתידות לתפוס מקום חשוב באדריכלות זו, הן בתיאוריה והן האופנייםבאופני הביצוע. ניתן לתלות זאת בעובדה שהבניין נועד לאכלס תצוגה תעשייתית - ולפיכך התמקם בקרבת השדה הטכנולוגי, שכבר השתחרר מכבלי המסורת והטעם ונמצא אז בעיצומו של שינוי משמעותי, ושבשלב מאוחר יותר היה בעל השפעה חשובה על האדריכלות.

=== אופי וסגנון ===

*למעט הכותרות בעמודים הארמון היה נטול עומס קישוטי, קורות הברזל היונותרו חשופות וראו אתונראו נקודות החיבור שלהן עם קורות אחרות במבנה.