תחנות דלק בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מפעילות: הערות |
|||
שורה 4:
בעשורים הראשונים של המדינה נשלט שוק תחנות הדלק בישראל על ידי שלוש החברות [[פז חברת הנפט|פז]], [[סונול]] ו[["דלק" חברת הדלק הישראלית|דלק]]. בשנות החמישים התרבו תחנות הדלק ללא פיקוח על מיקומן (למעט אי הפרעה לזרם התנועה), יחד עם זאת, דווח כי השירותים בתחנת הדלק משתפרים, וכמעט בכל התחנות יכול אדם לקבל את מרבית השירותים בלי לקום ממושבו.{{הערה|1="משתפרים שירותי תחנות הדלק", "הארץ", 13.7.1955}}
בתחילת שנות השישים הגיע מספר תחנות הדלק ל-157. מספר מקרי הונאה הקשורים במילוי דלק הגיעו לידיעת הציבור: ערבוב [[בנזין]] יקר ב[[נפט]] וגילוי מונים מזויפים בתחנות ברחבי הארץ. בעלי תחנות הדלק מצידם הצהירו שהם קרובים להתמוטטות כלכלית עקב מתח הרווחים הנמוך, ואיימו בהשבתת התחנות. בספטמבר 1959 מונתה ועדה לבדיקת מצבן של תחנות הדלק. הוועדה קבעה בדו"ח שלה: "תפעול תחנת דלק על פי ממוצע ארצי נגמר בהפסד שנתי של 2,688 ל"י [...] קובלנות מטעם ארגון סוכני הדלק הביאו את הוועדה לדעה כי יש מקום גם לבדיקת מצבם של סוכני הדלק". סיבה נוספת להפסדים הייתה התחרות בין חברות הדלק שהציפו את הארץ בתחנות באזורים צפופים. תחנות הדלק, כך
רישיונות לפתיחת תחנות דלק ניתנו במקרים רבים ל[[נכה צה"ל|נכי צה"ל]] במסגרת שיקומם. בשנות ה-80 של המאה ה-20 בוטל נוהג זה, אך קצב הגידול במספר תחנות הדלק היה נמוך בהרבה מקצב הגידול במספר המכוניות. בשנים 1988-1998 גדל מספר תחנות הדלק ב-23% בעוד מספר כלי הרכב גדל ב-75%, כך שבישראל של 1998 היה יחס הרכבים לתחנות דלק מחצית מהיחס ב[[ארצות הברית]] ושליש מיחס זה ב[[אנגליה]]. בעקבות זאת תוקן [[חוק התכנון והבנייה]] באופן שיאפשר ל[[ועדה מקומית לתכנון ולבנייה|וועדה מקומית לתכנון ולבנייה]] לאשר הקמת תחנת דלק גם באזורים שתוכנית המתאר ייעדה לשימושים אחרים.{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/06/460/014/c17/06014460.c17.htm עע"ם 1446/06], סעיף 15}} נכון ל-2011 פועלות בישראל כ-1000 תחנות דלק.{{הערה|1=[http://www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=object&enDispWho=Articals^l531&enZone=oil_polution&enVersion=0& אתר המשרד להגנת הסביבה] (ינואר 2011) {{קישור שבור|23:04, 3 בדצמבר 2014 (IST)}}}}
| |||