כפר בירעם – הבדלי גרסאות

הכפר נכבש, ללא התנגדות התושבים, במלחמת העצמאות, ב-[[29 באוקטובר]] 1948 על ידי [[חטיבה 7]] [[שריון|משוריינת]] של [[צה"ל]] וב-[[7 בנובמבר]] נערך לתושבי הכפר [[מפקד אוכלוסין]], אשר נשמר במשרד ה[[מיעוט]]ים, דאז ב[[צפת]]. ב-[[13 בנובמבר]] נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור כ-חמישה קילומטרים צפונה, לתוך תחומי [[לבנון]], אף על פי ששלושה ימים קודם לכן, בישיבת דיווח של [[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|המושל הצבאי]] של הגליל העליון המזרחי, אמר המושל, אלישע סולץ, ל[[דוד בן-גוריון]], שהיה דאז [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] כי "למרוניטים (המארונים) יש להתייחס בידידות".{{הערה|1=דוד בן-גוריון, '''מן היומן''', עמ' 354}} חלק מהתושבים אכן גלו ללבנון, אך החלק האחר נשארו באזור הכפר והסתתרו במטעים ו[[מערה|מערות]].