רפובליקת פירנצה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה
שורה 90:
עם זאת, בשל כוחו הרב, התגבשה נגדו קבוצת אצילים שהתנגדו לו ובראשם [[רינלדו דלי אלביצי]] מ[[משפחת אלביצי]]. ב[[ספטמבר]] [[1433]] הוביל מדיצ'י מסע מלחמה כושל נגד העיר [[לוקה (עיר)|לוקה]]. מתנגדיו האשימו אותו בכישלון ותבעו את מאסרו. אולם מדיצ'י הצליח להפוך את עונש המאסר לגלות ונסע ל[[פדובה]] ולאחר מכן ל[[ונציה]], במסע זה ייסד סניפים של בנק מדיצ'י בערים אלה, תוך שהוא מחסל את עסקיו בפירנצה. רבים באו בעקבותיו, תוך שהם מוציאים סכומי כסף עצומים מן העיר, עד כי כלכלת העיר התערערה. במשאל עם דמוקרטי שנעשה בעיר, הוחלט להחזיר את מדיצ'י.
 
עם חזרתו, הפך מדיצ'י לשליט בפועל של העיר. בתקופתו, צמחה מאוד פירנצה מבחינה תרבותית. המלומד המוביל בפירנצה באותם ימים, [[ניקולו ניקולי]], החל במאמצים להשבת העניין בספרות העתיקה של יוון ורומא. הוא ביקש מ[[מנואל כריזולוראס]], שנשלח בידי קיסר [[האימפריה הביזנטית]] לבקש עזרה מהמערב (ארצו הותקפה אותה עת בידי ה[[האימפריה העות'מאנית|העותעות'מאנים]]), ללמד [[יוונית]] ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. כריזולוראס הסכים, וקיבל תואר פרופסור בשנת [[1397]]. לניקולי היה אוסף גדול של יצירות עתיקות, ועם מותו בשנת [[1437]] הוריש את האוסף לקוזימו דה מדיצ'י. עוזרו של ניקולי, [[פוגיו ברקיוליני]], סייר ברחבי אירופה והוסיף לאוסף עוד כתבי יד עתיקים רבים. בניגוד לניקולי, הוא גם חיבר יצירות משלו. הוא היה חברו הטוב ביותר של דה מדיצ'י, וזה האחרון מינה אותו לקנצלר של פירנצה.
 
כמו כן, מכיוון שמדיצ'י ביקש להפוך את פירנצה למרכז עולמי בעל חשיבות, הוא שכנע את ה[[אפיפיור]] [[אאוגניוס הרביעי]] לקיים בעיר את מושב ה[[ועידה אקומנית]] שנועדה לאחד את [[הכנסייה הקתולית]] עם [[הכנסייה האורתודוקסית]] בין [[1437]] ו-[[1439]], שנועדה במקור להתכנס ב[[פרארה]]. כך הגיע לעיר [[יוחנן השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית]] וחשף את אמני העיר לעושר התרבותי של [[האימפריה הביזנטית]], דבר שהיווה את אחד הצעדים שעוררו את פריחתו של הרנסאנס האיטלקי. בוועידה הסכים הקיסר הביזנטי להתפשר מעט, וכתוצאה מכך הודיע האפיפיור שהוא יקבל סיוע צבאי. אולם, כאשר חזר הקיסר ל[[קונסטנטינופול]], זעמו האזרחים היוונים על הפשרות, ומהומות פרצו ברחבי האימפריה. כדי לרצות את ההמונים, חזר בו הקיסר מההסכם. ארבע עשרה שנים מאוחר יותר, בשנת [[1453]], נכבש מה שנותר מהאימפריה הביזנטית בידי [[האימפריה העות'מאנית]].