Streptococcus – הבדלי גרסאות

הסטרפטוקוקים הם [[צביעת גרם|חיידקים גרםגראם-חיוביים]]. רבים מהם חיים כ[[טפיל]]ים טבעיים בגופם של [[בעלי חיים]], ביניהםבהם ה[[אדם]]. בשעה שחלקם חיים ב[[סימביוזה|הדדיות]] עם ה[[אורגניזם|יצור]] המארח, הרי שרבים מהם גורמים ל[[מחלה|מחלות]]. כמה מהמחלות הידועות והשכיחות ביותר באדם נגרמות על ידי חיידקי ''Streptococcus''.

שיטה נוספת למיון סטרפטוקוקים מבוססת על היצמדות ספציפית של [[נוגדן|נוגדנים]] אל [[קרום התא|ממברנת]] תאי החיידקים. מינים נפרדים של סטרפטוקוקוס מהווים [[אנטיגן|אנטיגנים]] עצמאיים (כלומר, מציגים על גבי הממברנה[[קרום התא]] שלהם [[חומר]]ים שונים, אותםשאותם מזהה [[מערכת החיסון]]. מינים שונים עשויים להציג את אותו האנטיגן). הגוף מייצר נוגדנים שונים עבור כל קבוצה של סטרפטוקוקים, נוגדנים אשר בודדו ב[[מעבדה]] ועתה מיוצרים באופן מלאכותי; את הנוגדנים השונים משלבים בערכות מיוחדות לזיהוי מהיר של סטרפטוקוקים. השיטה הידועה ביותר המבוססת על נוגדנים היא שיטת '''לנספילד''' (Lancefield), המחלקת את כל הסטרפטוקוקים ל-22 קבוצות המסומנות A עד V.

היותם של הסטרפטוקוקים חיידקי גרםגראם-חיוביים גורםגורמת להם להיות רגישים ל[[פניצילין]] ול[[תרופה|תרופות]] דומות ממשפחת ה[[לקטם|בטא-לקטם]].

* '''''S. viridans''''' היא למעשה קבוצה של כמה סטרפטוקוקים (אחד מהם הוא ''S. mutans'' שהוזכר לעיל). הללו שוכנים בדרך-כלל בחלל ה[[פה]] ואינם [[פתוגניות|פתוגניים]]. כשהם חודרים ל[[מחזור הדם]] הם עלולים לגרום ל[[אנדוקרדיטיס]], [[דלקת]] ב[[מסתמי הלב]].

הדבקה בGBSב-GBS בהריוןבמהלך מהווהההיריון היא גורם מרכזי לתחלואה ולתמותת עוברים ועל כן יש חשיבות למניעה, אבחון וטיפול במידת הצורך.

בין 10% ל-30% מהנשים בהריון,בהיריון הן נשאיות של GBS בנרתיק וברקטוםוב[[חלחולת]]. בישראל המספרים נמוכים יותר ונעים בין 2% ל-10%.

===סיבוכים של הדבקה ב- GBS במהלך ההריוןההיריון===

* דלקת בדרכי השתן (ציסטיטיס): תכיפות, דחיפות וצריבה במתן שתן, ללא חום. הטיפול הוא אנטיביוטי - מתן פניצילין G לאחר קיום תרבית החיובית ל-GBS. גם במצבים שיש נוכחות של חיידקים בשתן, בבדיקת שתן רוטינית, ללא תלונות של האישה ההרה, יש חשיבות בטיפול אנטיביוטי כדי למנוע סיבוכים הקשורים לעובר.

* פיילונפריטיס - חום, תכיפות, דחיפות במתן שתן וצריבה, הפרשות, בחילות והקאות וכאבים במותניים.

* כוריואמניוניטיס - זיהום [[מי שפיר]], שק השפיר, השליה והדצידואה. הקליניקה היא של חום, רגישות רחמית, הפרשות רחמיות מוגלתיות ומסריחות, [[טכיקרדיה]] (אם או עובר), [[לויקוציטוזיס]]. הדרך לאבחון- אוהיא על ידי בידוד GBS ממי השפיר (אם הייתה ירידת מים מוקדמת,) או ביצוע דיקור מי שפיר. הטיפול הוא יילוד העובר (לא משנה שבוע ההריוןההיריון).

* אנדומטריטיס - קולונוזיציה עם GBS מעלה סיכון לאנדומטריטיס לאחר הלידה.

* סיבוכים הקשורים לעובר: ההדבקה יכולה להיות ברחם, בתעלת הלידה, או בבית החולים (הדבקה נוזוקומאלית שלא מהאם). מחלה נאונטלית מחולקת למחלה מוקדמת (עד יום 7 ללידה) הכוללת 4% תמותה, ומחלה מאוחרת - בין שבוע לשלושה חודשים לאחר הלידה. התינוק עלול לסבול מספסיס,מ[[אלח דם]] [[דלקת ריאות]], [[דלקת קרום המוח]], תמותה. '''גורמי הסיכון''' להדבקה מוקדמת הם נשאות של GBS ברקטוםבחלחולת או בנרתיק, גיל אם צעיר, [[לידה מוקדמת]], חום במהלך הלידה, פקיעת מים ממושכת, ילוד קודם שהיה לו זיהום ב- GBS, קולוניזציה מסיבית (הימצאות נוכחות חיידקים רבים בשתן), וכן רמת נוגדנים נמוכה ל- GBS.

בארצות הברית מקובל לבצע בדיקות סקר ל- GBS במהלך שבוע 35–37. בישראל כיום אין הנחיה רשמית לביצוע סקר. בכל מקרה, ההנחיות לטיפול באנטיביוטיקה הן הבאות:

* טיפול מונע חובה: במצבים בהםשבהם היה ילוד קודם עם GBS, או בקטריאוריה (נוכחות חיידקית בשתן) של GBS בהריוןבהיריון הנוכחי, יש לתת לאם טיפול מונע אנטיביוטי לאם בתחילת הלידה או בפקיעת המים. טיפול מונע הוכח כמוריד דרסטית את השכיחות לחלות במחלהלמחלה נאונטלית מוקדמת.

* טיפול בעזרת התרופות פן רפא, מוקסיפן. בעבר גם ניתנה גם התרופה מוקסיוויתמוקסיוויט.

[[קובץ:Streptococcus.jpg|שמאל|ממוזער|300px|חיידקי ''Streptococcus''. ניתן לראות את צורתם האופיינית, את הופעתם בשרשרת ואת קליטתם את הצבע הסגול בצביעתב[[צביעת גרםגראם]]]]

'''''Enterococcus''''' ('''אנטרוקוקוס''') הוא סוג נפרד של חיידקים אשר בעבר סווגו כסטרפטוקוקים. הם מעט יותר אליפטיים בצורתם מסטרפטוקוקים והם מראים את שלושת סוגי ההמוליזה. קיימים 16 מיני ''Enteroccous'', כשהשכיחיםהשכיחים ביותר הם ''E. faecalis'' ו-''E. faecium''. מינים אלו עלולים לגרום לדלקות ב[[דרכי השתן]], דלקת פנים הלב, אלח דם ובמקרים נדירים דלקת קרום המוח. זיהומים אנטרוקוקיים נפוצים ב[[בית חולים|בתי חולים]], במיוחד לאחר [[כירורגיה|ניתוחים]]. לאחר שנים ארוכות של היחשפות לאנטיביוטיקה בבתי החולים, פיתחו חיידקים אלו עמידות בפני האנטיביוטיקות הנפוצות.{{הערה|שם=Arias-2010|1={{Cite journal | last1 = Arias | first1 = CA. | last2 = Contreras | first2 = GA. | last3 = Murray | first3 = BE. | title = Management of multidrug-resistant enterococcal infections. | journal = Clin Microbiol Infect | volume = 16 | issue = 6 | pages = 555–62 | date = Jun 2010 | doi = 10.1111/j.1469-0691.2010.03214.x | PMID = 20569266 }}}}