השיטה האדברסרית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תבנית "חוק ומשפט" |
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) |
||
שורה 1:
'''השיטה האדברסרית'''
==מאפייני השיטה האדברסרית==
אדברסרי משמעו "לעומתי", כלומר הצדדים מתעמתים ביניהם ואילו השופט יכול רק להכריע ביניהם מבלי ליטול חלק פעיל בוויכוח. השופט בשיטה האדברסרית מתעניין יותר בהבטחת "[[הליך נאות]]" (due process). השופט יחליט, אם יידרש לכך על ידי בעל דין, בשאלת [[קבילות|קבילותן]] של [[דיני הראיות|ראיות]]. כך התפתחו [[דיני הראיות]] כתוצאה ממחלוקות בין הצדדים היריבים בשאלה איזה ראיות עלולות להשפיע לרעה על "קובע העובדות" (שופט מקצועי או [[חבר מושבעים]] הדיוטות).
פיטר מרפי, ב[http://www.amazon.co.uk/Murphy-Evidence-Peter/dp/0199281130 ספרו] "מדריך מעשי לדיני הראיות", מצטט שופט אנגלי מתוסכל ששאל את אחד מ[[עורך דין|עורכי הדין]], לאחר שחקירתו הנגדית של עד הביאה לגרסאות סותרות: "האם לעולם לא אשמע את האמת?". "לא, אדוני", ענה לו עורך הדין, "רק את הראיות".
שורה 8:
מהמינוח "אדברסרי" לעומת "אינקוויזיטורי" משתמע שרק בשיטת משפט זו ישנם צדדים יריבים, התביעה אל מול ההגנה. למעשה גם בשיטות משפט אינקוויזיטוריות מתקדמות מופרד התובע מן השופט, ולנאשם יש זכות להגנה משפטית. ואכן, [[האמנה האירופית לזכויות האדם]] בסעיף 6, דורשת כי שיטות המשפט של המדינות החתומות על האמנה יכללו מרכיבים אלו.
אחד ההבדלים המשמעותיים בין השיטה האדברסרית והשיטה האינקוויזיטורית מתרחש כאשר נאשם מודה בפשעו. בשיטה האדברסרית אין עוד מחלוקת, והמשפט ימשיך למתן גזר דין (בשיטות מסוימות, כשיטת המשפט הישראלית, אין די בהודאה ב[[משטרה]], ונדרשת הודאה פורמלית בבית המשפט). בשיטה האינקוויזיטורית, הודאת הנאשם
שוני נוסף
==היסטוריה של ההליך האדברסרי==
שורה 16:
==אלמנטים בסיסיים של השיטה האדברסרית==
הנאשם ב[[משפט פלילי]] המתנהל בהליך אדברסרי אינו חייב להעיד, אלא אם כן יבחר בכך מרצונו. אם יחליט להעיד, יהיה חשוף לחקירה נגדית של ה[[תובע]], ועלול להיות מואשם ב[[עדות שקר]]. הבחירה ב[[זכות השתיקה]] היא החלטה של הנאשם ושל עורך דינו באשר לשאלה איזה ראיות יהיו בפני בית המשפט כאשר ייתן את פסק הדין, וככזו
בניגוד לכך, ניתן לחייב את הנאשמים ברוב מערכות המשפט הקונטיננטליות לתת את גירסתם, אך גרסה זו אינה ניתנת בשבועה ואינה חשופה לחקירה נגדית. זה מאפשר לנאשם להסביר את הצד שלו לאירועים מבלי להסתכן בחקירה נגדית על ידי תובע מיומן.
שורה 27:
יש משפטנים הסבורים כי ההבדלים בין השיטות הם בעיקרם פורמליים, וכי לא יהיה הבדל של ממש בתוצאות בין משפט המתנהל לפי כל אחת משתי השיטות. לא קיימת סטטיסטיקה המראה ששתי שיטות אלו אינן מגיעות לאותן התוצאות. למרות זאת ההחזקה בגישה אחת ולא בשנייה היא לרוב עניין של גאווה לאומית, ויש דעות שונות בקרב משפטנים באשר למעלות ולחסרונות של כל גישה.
תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי השיטה
בנוסף לכך תומכי השיטה האדברסרית טוענים כי בתי המשפט הנוקטים בשיטה האינקוויזיטורית נוטים להיות ביורוקרטיים מדי, ונוטים לרעת האזרח הממוצע. לעורך הדין בשיטות [[המשפט המקובל]] יש הזדמנות לחשוף את האמת במעבדה הראייתית הקרויה "בית המשפט". רוב המקרים המגיעים לשלב ההוכחות במשפט מוכנים בדקדקנות קודם למשפט באמצעות הליכי גילוי מסמכים העוזרים בהערכת העדויות והראיות לפני שמגישים אותם אל השופט או אל המושבעים. כך יש לעורכי הדין הבנה מראש של היקף ההסכמה או אי ההסכמה בנוגע לפלוגתאות שיש להציגן במשפט, בדומה לראייה הרחבה שיש ל"שופט החוקר" בשיטה האינקוויזיטורית. תומכי השיטה טוענים גם שמשפט בפני חבר מושבעים הוגן יותר ממשפט בפני [[שופט חוקר]] המקבל את משכורתו מן המדינה. בארצות הברית זכות זו מוגנת על ידי החוקה. כאמור, על אף ש[[המשפט בישראל|שיטת המשפט הישראלית]]
תומכי השיטה האינקוויזיטורית חולקים על נקודת מבט זו. לטענתם העובדה כי רוב המשפטים בשיטה האדברסרית מסתיימים בעסקאות טיעון ואינם מגיעים כלל לשלב ההוכחות מראה על עיוות מובנה בשיטה, ועל אי עשיית צדק. בחלק מן המקרים הנאשם המותש מההליך המשפטי, או עורך הדין הבלתי מיומן, יגיעו לעסקה למרות שאם היה המשפט נמשך היה הנאשם מזוכה. בחלק נוסף מן המקרים תגיש התביעה כתב אישום ובו אישומים מופרזים, על מנת "לרכך" אותם במסגרת עסקת הטיעון. כן נטען כי כוחו של השופט המקצועי מוגבל על ידי חבר המושבעים ההדיוטות שיושב לצידו, וכי יש יתרון רב בשיפוט על ידי גורם מקצועי.
ישנן מדינות המערבות את שתי השיטות, ומשתמשות בהליך הכולל חבר מושבעים במקרים מסוימים. במדינות אלו, כגון [[יפן]] יכול הנאשם לבקש מרצונו משפט בפני מושבעים. התוצאה
==ראו גם==
|