שריון גוף – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Maximilian I (Lorenz Helmschmied, Nuremberg 1475) by Wendelin Boeheim.jpg|ממוזער|250px|[[שריון לוחות גותי]], מדגם "מקסימיליאן". שריון זה הוא למעשה השיא בייצור השריון ובפרט בשריון הלוחות.]]

'''שריון הגוף''' הוא מעטה [[שריון]] או חליפת שריון הנלבשת על ידי הלוחם ומגנה על גופו. השריון בנוי על מעטה מחומר קשיח שיוכל למנוע מ[[חרב]] או חץ (כלי נשק חדים) לחדור בעדו. פעמים רבות נלבשה מתחת לשריון שכבה של [[בולם זעזועים]] (בדרך כלל בד עבה) שנועדה לספוג מכות חזקות ולרככן. מאחר שהלוחם היה צריך להילחם בזמן שהוא לבוש שריון, תוכנן השריון כך שיגביל כמה שפחות את חופש התנועה של הלוחם. השריונות היו נפוצים ב[[מלחמה]] במשך אלפי שנים והתפתחו עם גילוי טכנולוגיות חדשות של [[הנדסת חומרים]] כגון תפירת עורות, עיבוד מתכת וחומרים מרוכבים.

 

 

לצורכי [[טורניר]]ים הומצא [[שריון לוחות]] מיוחד, עבה פי 3 מהשריון הרגיל ומתוכנן להגן במיוחד על פלג הגוף העליון, החזה והכתפיים (האזורים שנפגעים מ[[רומח]] היריב).

השריון האישי הגיע לשיא התפתחותו ב[[המאה ה-15|מאות ה-15]] ו[[המאה ה-16|ה-16]] (1400-1600) וסיפק הגנה טובה מרוב כלי הנשק של תקופתו. בתקופה זו החלו [[ימי הביניים]] לפנות את מקומם בהדרגה ל[[רנסאנס]] ורוב הנסיכויות באירופה המערבית התאחדו למספר ממלכות גדולות וריכוזיות שנשלטו בידי בתי מלוכה גדולים. בתי המלוכה החזיקו [[נשקיה]] וחרשי שריון שייצרו שריונות איכותיים עבור המלך, משפחתו וצבאו. לצד בתי מלאכה מלכותיים התקיימו גם בתי מלאכה פרטיים איכותיים. בתי מלאכה אלה הפיקו שריונות מרהיבים ופיתחו סגנון ייחודי המאפיין אותם. בתי המלאכה הידועים היו ב[[איטליה]] ([[מילאנו]]), [[גרמניה]] ו[[אנגליה]] ([[גריניץ']]).

 

 

== השריון בעת החדשה ==

בשלהי [[הרנסאנס]] יצא השריון משימוש ב[[אירופה]] באופן הדרגתי ב[[המאה ה-16|מאות ה-16]] ו[[המאה ה-17|ה-17]] עם התפתחות ה[[רובה]]. אמנם גם [[חץ וקשת|קשתות]] ו[[קשת אופקית|רובי-קשת]] היו יכולות לחדור את השריון, אך אימונם של הקשתים ארך זמן רב. בגלל קשיי האימון התשלום שדרשו הקשתים היה גבוה יחסית. בגלל הסיבות האלה, מספר הקשתים היה נמוך בדרך כלל. בנוסף לכך, יכולת החדירת השריון של ה[[מוסקט (רובה)|מוסקט]] מהמאה ה-17 הייתה גבוהה יותר מזו של הקשת הארוכה או האופקית. כתוצאה מכך, נדחקה הקשת החוצה ואת מקומה תפסו כלי הירי. ההשפעה על השריון הייתה קריטית - הוא הלך ונעלם עד שלא הופיע כלל בסוף [[המאה ה-19]].