מיכאל טאובה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1923]], בעקבות המלצתו של [[לאו בלך]], התקבל ב{{ה|אופרה של ברלין}} כ[[קורפטיטור]]. שם הכיר את המנצח [[ברונו ולטר]] ושיתף פעולה עמו בשנים 1925-1929.

בשנת [[1926]] הקים [[תזמורת|תזמורת קאמרית]] מודרנית ו[[מקהלה]] ב[[ברלין]].

טאובה אף חיבר מוזיקה לכנור, פסנתר, מקהלה ותזמורת.

בשנת [[1929]] נישא ל[[זמר]]ת הסופרן אלזה יוליך (Juelich).

 

 

בעונת 1936-37 ניצח על [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|התזמורת הארץ-ישראלית]] ובתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], כשהתזמורת לא יכלה להביא מנצחים מארצות חוץ, חלקו הוא ו[[גיאורג זינגר]] ביניהם את הניצוח על כל הקונצרטים.{{הערה|[[מיכאל אוהד]], '''הפילהרמונית: התזמורת הפילהרמונית הישראלית''', ירושלים: [[הוצאת כתר|כתר]], 1986, עמ' 44; יהודה כהן, '''נעימי זמירות ישראל: מוסיקה ומוסיקאים בישראל''', תל אביב: [[עם עובד]], תש"ן 1990, עמ' 107.}} בין השאר ניצח טאובה על קונצרטים לפני חיילי [[בנות הברית]] ב[[מצרים]]. בשנים שלאחר המלחמה ניצח על תזמורות ב[[אירופה]], אך דחה הזמנות לנצח על תזמורת בחו"ל באופן קבוע. ב-[[1957]] שב לראשונה לנצח ב[[גרמניה המערבית|גרמניה]], על [[התזמורת הפילהרמונית של ברלין|הפילהרמונית של ברלין]].{{הערה|{{דבר||טאובה ינצח בברלין|1957/04/17|00422}}.}} בקונצרט נוגנה הסימפוניה מס' 1 של [[יוסף טל]].