הבחירות לכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הפיכת "ממשלת אחדות לאומית" ל"ממשלת אחדות לאומית (ישראל)" באמצעות AWB |
||
שורה 116:
}}
[[קובץ:הכנסת השתים עשרה.png|ממוזער|379x379px|פילוח תוצאות הבחירות ב[[דיאגרמת עוגה]]. מקרא (בסדר כיוון השעון): בגוונים הכחולים - מפלגות הימין, בגוונים האפורים - המפלגות החרדיות, בגוונים הסגולים - מפלגות המרכז, בגוונים האדומים - מפלגות השמאל, ובחום המפלגות הערביות.]]
'''הבחירות לכנסת השתים עשרה''' שהתקיימו ב-[[1 בנובמבר]] [[1988]], [[כ"א בחשוון]] [[ה'תשמ"ט]], התקיימו לאחר פריצתה של [[האינתיפאדה הראשונה]] ובהשפעתה. לבחירות אלו הגיעו המפלגות הגדולות מתוך [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] שבה שימשו [[יצחק שמיר]] ו[[שמעון פרס]] כראשי ממשלה לסירוגין, ואילו [[יצחק רבין]] שימש כשר הביטחון. אל מול ההתפתחויות במישור הבינלאומי - ניסיונות מזכיר המדינה האמריקני [[ג'ורג' שולץ]] בתיווך ותזוזתו של [[אש"ף]] לקראת הכרה במדינת ישראל וב[[החלטה 242]] - הצביעו תוצאות הבחירות על רצונו של הבוחר בהמשך הסטטוס־קוו המדיני, ובחיזוק האלמנטים הימניים ב[[ממשלת אחדות לאומית|ממשלת האחדות]]. יום לפני הבחירות, ב־[[30 באוקטובר]] [[1988]], התרחש אירוע טרור בו נשרפו למוות רחל וייס מ[[ירושלים]] ושלושת ילדיה, כאשר נסעו באוטובוס מ[[טבריה]] ל[[ירושלים]] דרך [[יריחו]], ונקלעו למארב בו הושלך על האוטובוס [[בקבוק תבערה]]. החייל {{נזכור את כולם|511982|דוד דלרוזה}}, שניסה להצילם, נפצע קשה ונפטר מפצעיו מאוחר יותר. יש הסבורים כי אירוע זה הוא שהביא להתחזקות הימין בבחירות. אחרים רואים בתוצאות הבחירות המשך וחיזוק למגמות שנראו בבירור במהלך [[הבחירות לכנסת האחת עשרה]] של שמירה על דפוסי הצבעה קיימים, ורצון להימנע משינוי מדיני.
בחירות אלו היו הראשונות מאז [[1969]] שנערכו במועד הקבוע בחוק (ב־[[1973]] נדחו הבחירות בעקבות [[מלחמת יום כיפור]] ומ־[[1977]] הן הוקדמו); עד כה, הן גם היו האחרונות להתקיים במועד כזה.
שורה 126:
אל האינתיפאדה הגיעה מדינת ישראל כשהיא אינה מוכנה. המדינה ספגה ביקורת רבה הן במישור הבינלאומי והן במישור הפנימי. העדרה של מדיניות מגובשת השתקף הן בשיטות שננקטו לדיכוי האינתיפאדה, והן במישור התקשורתי הפנימי והבינלאומי. נראה כי איש אינו יודע כיצד להחזיר את השד הפלסטיני לבקבוקו, וכיצד לתקן את הנזק שנגרם למעמדה של ישראל בעולם. כל אחת מהמפלגות טענה שהשנייה אשמה באינתיפאדה: בעוד המערך טען שסירוב הליכוד לכל משא ומתן הוביל לכך, הליכוד טען שתבוסתנות המערך עודדה את הפלסטינים להתקומם. בנוסף לכך, גרמה האינתיפאדה לוויכוח נרחב על מטרותיה של התנועה הציונית: הימין טען שויתור על שטחים הוא כניעה לטרור כ[[הסכם מינכן]], ואילו השמאל טען שהמשך האינתיפאדה עלול לגרום לאימוץ שיטות המזכירות את שיטותיו של [[גרמניה הנאצית|המשטר הנאצי]]. הוויכוח נסוב גם על ההתנחלויות, על חשיבותן הדתית ועל תפקיד הדת במדינה באופן כללי. הליכוד טען שהשמאל מתנגד לכל חיזוק של הביטחון הלאומי והדת, ואילו המערך טען שישנו קשר בין הרחבת ההתנחלויות והקיצוניות הדתית, שיוצר מדינה שמרנית.
ניסיונות התיווך של מזכיר המדינה האמריקני, [[ג'ורג' שולץ]], הסתיימו בכישלון. מכתבו של שולץ אל שמיר, מ־[[4 במרץ]] [[1988]], שבו הציע קיומה של ועידה בינלאומית ומשא ומתן עם נציגים פלסטיניים במסגרת משלחת ירדנית, הביא לוויכוח פנימי בין שרי המערך (שתמכו בוועידה) ובין שרי הליכוד (שטענו שוועידה היא כניעה לטרור), אך לא לתוצאות מעשיות. שנת [[1988]] הייתה שנת בחירות בארצות הברית, וברור היה כי הנשיא [[רונלד רייגן]], העומד לסיים שמונה שנות כהונה, אינו יכול להפעיל לחץ על ישראל לביצוע צעדים כלשהם. הליכוד העדיף לחדש את [[שיחות האוטונומיה]], שהוקפאו מאז [[מלחמת לבנון הראשונה]], אולם המערך טען שהליכוד ממשיך הרחבת ההתנחלויות כחלק ממדיניות של "סיפוח זוחל".
במקביל, החלה תזוזה ב[[אש"ף]] לקראת הכרה במדינת ישראל. על אף שהיו אלו אנשי אש"ף שהשתתפו באירועי האינתיפאדה, ועל אף ההתנקשות בחיי חליל אל וזיר (הוא "[[אבו ג'יהאד]]") ב־[[16 באפריל]] [[1988]], היה הארגון בשל להחלטה. הכרזת העצמאות הפלסטינית שהתקבלה בראשית נובמבר [[1988]] אמנם לא הכילה הכרה מפורשת בישראל, התחייבות שלא לבצע מעשי [[טרור]] וקבלה מלאה של [[החלטה 242]], אולם הודעה על כך נמסרה במהרה בידי [[יאסר ערפאת]], דבר שהביא לפתיחת דיאלוג בין [[ארצות הברית]] ואש"ף.
שורה 183:
אירוע חמור שאירע יום לפני הבחירות, היה, לדעת אחדים, בעל השפעה מכרעת על תוצאותיהן. בקבוק תבערה שנזרק על אוטובוס שעבר ב[[יריחו]], ב־[[30 באוקטובר]] [[1988]], הצית את האוטובוס וגרם למותם של אם ושלושת ילדיה; החייל {{נזכור את כולם|511982|דוד דלרוזה}}, אשר ניסה להצילם, נפטר לאחר חודשיים שבהם נלחם על חייו.
==תוצאות הבחירות==
בבחירות, שנערכו ב־[[1 בנובמבר]] [[1988]], נמנו 2,283,123 קולות כשרים מתוך 2,894,267 בעלי זכות הצבעה ([[אחוז הצבעה]] של 79.7%). אחוז החסימה עמד, בהתאמה, על כ־22,831 קולות.
שורה 271:
| align="center" dir="rtl" | ט
| align="center" dir="rtl" | 44,174
| align="right" dir="rtl" | [[מולדת (מפלגה)|
|-
| align="center" dir="rtl" | [[אמנון רובינשטיין]]
שורה 392:
{{הפניה לערך מורחב|הכנסת השתים עשרה}}
תוצאות הבחירות הראו שמגמת הקיפאון נשמרה. רוב המפלגות שמרו על כוחן והשוויון בין הגושים נשמר. המנצחות הגדולות בבחירות היו דווקא המפלגות החרדיות: אגודת ישראל עלתה משני מנדטים לחמישה, ש"ס מארבעה לשישה ודגל התורה זכתה גם היא בשני מושבים. הגוש החרדי בכללותו גדל משישה מנדטים לשלושה עשר. החרדים שמרו על עמימות בין המפלגות הגדולות, וניסו לקבל הבטחות מהן בתמורה לתמיכה בפרס או בשמיר לראשות הממשלה. במיוחד התחזקה [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], שהייתה לראשונה לשחקן משמעותי בזירה הפוליטית. מנהיגה הצעיר והכריזמטי [[אריה דרעי]] זכה לתפקיד שר הפנים לאחר הבחירות, והפך לגורם משמעותי ומשפיע בפוליטיקה הישראלית. לבסוף, המליצו הסיעות החרדיות על שמיר בפני הנשיא הרצוג. לשמיר הייתה אפשרות להקים ממשלת ימין-דתיים עם רוב של 65 מנדטים, אך שמיר נתקל בקשיים בהרכבת הממשלה. ה[[חרדים]] העלו דרישות קיצוניות, ורבים בציבור, כולל הנשיא הרצוג, המליצו על הקמת [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] שתנסה לשנות את שיטת הבחירות. לבסוף התגבשה ממשלת אחדות בהנהגת שמיר, שבה היה שמיר ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] למשך כל תקופת כהונתה, בעוד [[שמעון פרס]] היה לשר האוצר וממלא מקום ראש הממשלה, ואילו [[יצחק רבין]] כיהן כ[[שר הביטחון]].
ממשלה זו החזיקה מעמד כשנה וחצי, ונפלה בעקבות אירועי [[התרגיל המסריח]] - ניסיונו של שמעון פרס להקים ממשלת שמאל-דתיים צרה, אשר כשל.
אל מול השינויים בזירה העולמית והמזרח-תיכונית, אשר יביאו במהלך השנים הקרובות לאירועים דרמטיים כנפילת הגוש המזרחי ועליית יהודי [[ברית המועצות]], ל[[מלחמת המפרץ הראשונה]] ול[[ועידת מדריד]] אשר בעקבותיה, העמיד הבוחר הישראלי ממשלה של המשכיות ושמירת הסטטוס קוו, ובראשה יצחק שמיר, אשר התנגד לכל שינוי ולכל תזוזה מדינית.
| |||