פוליטיקה של אירלנד – הבדלי גרסאות

 

 

{| class="wikitable"

|}

 

 

אירלנד מתפקדת תחת חוקת אירלנד, רשמית מוכרת כ'''בונראכט נה-היירן''', אשר נכנסה לתוקף ב-1937. החוקה הינה מסורת של [[דמוקרטיה ליברלית]]. חוקה זאת מגדירה את גופי הממשל העיקריים ומעגנת זכויות בסיס. ניתן לשנות את החוקה רק על ידי משאל עם. משאלי העם הגדולים שנגעו לשינויים בחוקה עלו סביב [[הפלה מלאכותית|הפלות]], סטטוס הכנסייה [[נצרות קתולית|הקתולית]], [[גירושים]], [[האיחוד האירופי|והאיחוד האירופי]].

 

 

מנהיג המדינה באירלנד הוא [[נשיא אירלנד|הנשיא]]. בשמירה על כך שאירלנד היא [[דמוקרטיה פרלמנטרית]] הנשיא ממלא תפקיד סמלי לרוב אך יש בסמכותו מספר יכולות. התמודדות על הנשיאות פתוחה לכל האירלנדים מעל גיל 35. הנשיאים נבחרים בבחירות כלליות על ידי אזרחים אירלנד. על המועמדים לתפקיד לקבל המלצה מלפחות 20 חברי פרלמנט או על ידי ארבע תת-מדינות איריות. נשיא שסיים את תפקידו רשאי להציע עצמו לקדנציה שנייה. במידה וישנו רק מועמד אחד לנשיאות אין צורך לקיים בחירות כלל והמועמד ממונה לתפקיד הנשיא מיידית. הנשיא נבחר לקדנציה של שבע שנים, אף אדם לא רשאי לכהן יותר משתי קדנציות.

 

 

 

סמכויות ביצוע מוצאות לפועל על ידי [[ממשלת אירלנד]]. סעיף 28 של החוקה מחייב את הממשלה להכיל לא פחות משבעה חברים ולא יותר מחמישה עשר. לרוב חברים אלו מונים את [[טישך|ראש ממשלת אירלנד]], [[טנשטה|סגן ראש הממשלה]] ושלושה עשר [[שר|שרים]] אחרים. [[טישך|הטישך]] (ראש הממשלה האירי) ממונה על ידי הנשיא לאחר העלאתו כמועמד על ידי [[דאל אירן|הדאל אירן]] (הבית התחתון של [[הפרלמנט האירי]]). שאר חברי ''הממשלה'' מקבלים את מועמדותם על ידי הטישך וממונים בפועל על ידי הנשיא לאחר אישורים על ידי דאל אירן. ''הממשלה'' חייבת לקבל את תמיכת הדאל אירן. במידה והתמיכה מתפוגגת הטישך חייב להתפטר או לבקש מהנשיא לפזר את הדאל, דבר אשר גורם [[בחירות כלליות|לבחירות כלליות]].

 

 

''הממשלה'', דרך גופים ציבוריים ואזרחיים וכן גופים ממונים ממשלתית היא מעסיקה מרכזית במדינה; שלושת המגזרים הללו, לעתים קרובות מכונים ''המגזר הציבורי''. הניהול בגופים אלה משתנה ביניהם, כך למשל בגופים הציבוריים לרוב ההנהלה מוגדרת בעוד בגופים ממונים ממשלתית שר הממונה עליהם עשוי למנות [[ועדה]] או נציבות. פעילות מסחרית, אשר המדינה מתערבת בה בצורה ישירה, לרוב נעשית דרך גופים ממומנים ממשלתית, מנוהלת בצורה דומה לגופים אזרחיים לחלוטין.

[[השירות הציבורי]] באירלנד מורכב משני חלקים עיקריים, ''השירות הציבורי הממשלתי'' ''והשירות הציבורי של המדינה''. בעוד החלוקה לרוב היא תאורטית קיימים מספר הבדלים אופרטיבים ברורים. מצופה מהשירות הציבורי לבצע את המוטל עליו ללא הקשר פוליטי, ואכן חלקים נרחבים ממנו מנותקים לחלוטין מכל החלטה ממשלתית.

 

 

הפרלמנט האירי מכונה [[אירכטס]]. הפרלמנט מורכב [[נשיא אירלנד|מהנשיא]] ושני בתים: [[הסנאט האירי]] [[דאל אירן|ודאל אירן]]. הדאל הוא הדומיננטי מבין השניים בחקיקה האירית. לנשיא אין [[וטו|זכות וטו]] בחקיקה של הפרלמנט אך הוא כן יכול להעביר חוקים שעברו בפרלמנט לבחינה של [[הרשות השופטת באירלנד|הרשות השופטת]] לפסיקה על האם הם עומדים בתנאים שמציבה [[חוקת אירלנד|החוקה]]

* ''[[הסנאט האירי]]'': הסנאט הוא גוף מייעץ לרוב. הוא מורכב משישים חברים הנקראים סנאטורים. בחירות לסנאט מתרחשות לא יותר מ-90 יום לאחר בחירות כלליות לדאל. 11 סנאטורים מקבלים את המינוי שלהם מהנשיא, עוד שישה נבחרים על ידי אוניברסיטאות. 43 החברים הנותרים נבחרים על ידי ועידות מיוחדות המורכבות מ-60 חברי הסנאט היוצא, 166 חברי הדאל ו883 חברי [[מחוזות אירלנד|המועצות המקומיות]] של אירלנד. לסנאט יש את הכוח לעכב חקיקה שנעשתה בדאל ויש לו עד 90 יום לבחון ולתקן חוקים שנשלחו עליו מהדאל (מלבד חקיקה תקציבית). לסנאט יש רק 21 יום לבחון חקיקה תקציבית. לסנאט אסור לתקן חקיקה תקציבית אך מותר לו להמליץ על שינויים לדאל.

 

 

באירלנד שולט [[המשפט המקובל]]. קיימים באירלנד הן בית המשפט העליון וכן בית משפט גבוה וכן בתי משפט נמוכים יותר מבחינת ארכאות משפטיות. שופטים ממונים על ידי הנשיא לאחר קבלת מועמדות על ידי הממשלה, ניתן להדיח אותם רק על התנהגות בלתי הולמת או על חוסר יכולת לתפקד, גם זאת רק לאחר אישור שני המושבים של הרשות המחוקקת. הארכאה המשפטית הגבוהה ביותר לעירעורים היא בית המשפט העליון אשר בראשו עומד נשיא בית המשפט ושבעה שופטים אחרים. לבית המשפט העליון יש את הכוח של [[ביקורת שיפוטית]] ומותר לו להכריז על חוקים שעברו ברשות המחוקקת כנוגדים את החוקה.

 

 

השירות הציבורי באירלנד הינו רחב מכדי לקבל הגדרה ולעתים גם כולל את השירות האזרחי במדינה. השירות הציבורי נטו כולל סוכנויות ממשלתיות וגופים הנותנים שירות מטעם הממשלה אך אינם חלק מהגרעין של השירות האזרחי. דוגמאות לגופים השייכים לשירות האזרחי באירלנד כוללות את המשמר האזרחי, הרשויות המקומויות וכן גופי חינוך מקומיים.

 

 

הממשל המקומי באירלנד נקבע על-פי חקיקת רשויות מקומיות, האחרון שבהם נחתם ב-2001, אשר קבע כי [[רשות מקומית|הרשויות המקומיות]] ינוהלו בשני משלבים. הראשון יכלול 29 ועידות מחוזיות. 26 המחוזות ההיסטוריים במדינה קיבלו ועידה מחוזית בחלוקה החדשה מלבד העיר דבלין אשר חולקה לשלוש ועדות מחוזיות. חמש הערים הגדולות באירלנד, [[דבלין]], [[קורק]], [[גלווי]], [[לימריק]], [[ווטרפורד|וווטרפורד]], זכו כל אחת לוועידה עירונית משל עצמן, הזהות במעמדן לוועידות המחוזיות. המשלב השני כולל ועידות יישוביות אשר אחראיות על שטחים קטנים יותר. הרשויות המקומיות באירלנד אחראיות על תכנון, בניית כבישים, סניטציה, ספריות וכדומה.

יחסי החוץ של אירלנד מושפעים מאוד מהיותה חברה [[האיחוד האירופי|באיחוד האירופי]] על אף שיחסים דו צדדים עם [[ארצות הברית]] [[הממלכה המאוחדת|ובריטניה]] גם כן חשובים למדינה. אירלנד היא אחת מהמדינות הקטנות באיחוד האירופי ובאופן מסורתי היא מנהלת יחסי חוץ צנועים.

 

 

אירלנד תמיד נטתה לעצמאות במדיניות החוץ שלה ועל כן מעולם לא הייתה חברה בברית צבאית כלשהי ויש לה היסטוריה ארוכה של נטרליות צבאית, כמו למשל השמירה על נטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה. המדיניות הזאת היא שעוזרת לצבא אירלנד לסייע במשימות לשמירת שלום שהאו"ם מטיל על הצבא האירי מאז 1960.

 

 

[[צפון אירלנד]] מאז ומתמיד הייתה גורם מרכזי במדיניות החוץ של אירלנד מאז פילוג האי ב-1920. הקמתה של צפון אירלנד הביאה למאבק בין הצפוניים הלאומניים ([[נצרות קתולית|נוצרים קתולים]] ברובם) אשר שאפו לאיחוד מחדש עם הרפובליקה האירית לבין הדרומיים ([[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] ברובם) אשר שאפו לשמירה על שייכות [[הממלכה המאוחדת|לממלכה המאוחדת]]. הקונפליקט התפוצץ בשנות ה-60 המאוחרות עם התחלת [[הצרות]], כאשר האירועים עירבו גופים כמו המיליציות שקדמו [[הצבא האירי הרפובליקני|לצבא האירי הרפובליקני]], לאומניים צפוניים, המשטרה האירית [[הצבא הבריטי|והצבא הבריטי]]. הצרות גרמו לאלפי מקרי מוות ברחבי צפון אירלנד אך הם גם גלשו להתקפות ופעולות אלימות ברפובליקה האירית וכן [[אנגליה|באנגליה]] עצמה.

== ראו גם ==

 

* [[היסטוריה של אייר]]

* [[היסטוריה של אירלנד]]